שנה קשה מתקרבת אל קיצה. מגיפה עולמית שמשבשת סדרי עולם, משבר כלכלי כבד, מוסדות שלטון חורקים, פוליטיקה שלוחת רסן, מערכת משפטית שמאבדת את אמון הציבור. ועל הכול – גל עכור של שיח אלים ונשכני השוטף אותנו בעת האחרונה.

ספק אם האזרח מן השורה יכול לשנות את הדברים ה'גדולים', אבל בהחלט יכולה להיות לנו שליטה על השיח. ככל שיותר בני-אדם יביעו סלידה מהיאבקויות הבוץ האלה, יפסיקו לצרוך אותן באמצעי התקשורת, ובוודאי יימנעו מלשתף אותן – תיווצר אווירה ציבורית אחרת, שמבקשת לנהל שיח רגוע יותר, מכבד ומתחשב.

השסע הפנימי איננו רק בעיה של טעם טוב ואיכות חיים, אלא הוא מסכן את עתידנו. תרבות של יד איש באחיו הורסת אותנו מבפנים ומכרסמת ביסודות קיומנו כאומה, וכבר ראינו בהיסטוריה היהודית את תוצאותיהן של מלחמת אחים ושנאת חינם.

ככה רוצים לחיות?

חודש אלול הוא זמן לעצור ולבחון ברצינות: האם זו האווירה שאנו מבקשים לחיות בה? האם אנו רוצים לגדל את ילדינו לתוך עולם שאין בו כבוד לזולת, שאין בו הערכה לציבורים גדולים ומכובדים, שאין בו נימוס, איפוק ותרבות דיון?

ראוי בהחלט שיתקיים דיון ציבורי בשאלות העולות על סדר היום, אבל חובה לטפח תרבות של דיון תרבותי, ענייני, שיש בו כבוד לכל עמדה. סגנון כזה של דיון גם יניב תוצאה טובה יותר, כי בסופו של דבר לא כל החוכמה ולא כל הצדק שוכנים תמיד בצד אחד. כיום אנו עדים לדיון אטום, יצרי, מתלהם, שאין בו מקום לקול ההיגיון הצרוף.

מכיוון שההתכתשות הזאת מתחוללת בעיקר באמצעות כלי התקשורת צריכה להיות מופנית כלפיהם מחאה ציבורית רחבה ותקיפה, בקריאה להתמתנות, להורדת הטונים, להפסקת השיסוי ולטיפוח תרבות של כבוד לזולת ולמגזרים רחבים בעם. אנשי התקשורת רגישים מאוד לדעת הקהל. אם הם יחושו שהציבור מואס בהשתלחויות הפרועות, הם יפעלו לצמצם אותן.

באהבה, לא במקל

בחודש אלול אנו נקראים לתקן ליקויים, לשפר מעשים, להיטיב את הדרכים. כיום כבר ברור לכול שהדרך הנכונה להשיג תיקון היא באהבה ולא במקל. מי שחובטים בו, אינו פנוי לבדוק אם החבטה הונחתה עליו בצדק, אלא האינסטינקט הטבעי שלו הוא להשיב מלחמה שערה. אבל אם פונים אליו באהבה וברכּוּת, הוא פותח את ליבו להקשיב, להפנים ולתקן.

כשם שזה כך בהיבט האישי, כך גם בזירה הציבורית. אי-אפשר להשיג תיקון על-ידי השמצות, האשמות והטחת עלבונות. אין זה משנה כלל מי צודק – כדי שיקשיבו לך אתה חייב להוריד את הטון, להפגין אמפתיה, להבין גם את הצד השני, ולחפש נקודה משותפת שעליה יהיה אפשר לבנות הסכמה חדשה.

זה האתגר העומד לפנינו בימים האלה. חודש אלול הוא בבחינת הכנה לחודש החגים, שבו באה לידי ביטוי אחדותו של העם. באווירת חגי תשרי מרגישים את היותנו עם אחד מלוכד, מעל כל המחלוקות וההתפלגויות. הבה נפעל עכשיו שתשפ"א תהיה של אחדות ואהבה, ואלה יביאו לנו את הגאולה מכל המצוקות.

תקיעת שופר ראשונה באלול אשתקד במחלקת היולדות ב'אסף הרופא'