מפעם לפעם אנו קוראים על חוקים במדינות 'נאורות' באירופה האוסרים את השחיטה הכשרה, עריכת ברית מילה לתינוקות או מתן חינוך יהודי לילדים. זו נראית לנו בעיה נקודתית, המתרחשת במדינות שממילא אינן ידידותיות ליהודים, ואנחנו פוטרים את הדיווחים האלה באנחה.

אבל הייתה מדינה ששכללה את השיטה הזאת והחילה אותה על כל מערכת החיים היהודית. זו הייתה רוסיה הקומוניסטית. הכול נעטף בנימוקים 'נאורים' ובמעטה של ערכים מתקדמים, וכך אחז השלטון הקומוניסטי במקל בשני קצותיו: הוא הצהיר שברוסיה ניתן חופש דת לאזרחים, אבל למעשה דאג שכל פעילות דתית תיאסר בנימוק כזה או אחר.

נימוק לכל איסור

ברית מילה? – הלוא זה ניתוח רפואי, שצריך להתבצע אך ורק בחדר ניתוח ועל-ידי כירורג מוסמך. מוהל שאינו רופא הוא עבריין המסכן את שלום הציבור.

מקווה טהרה? – האם הוא עומד בדרישות ההיגיינה המחמירות? אם לא, הרי מפעילי המקווה מפיצים מחלות וזיהומים, ודינם גירוש לסיביר.

בית ספר יהודי? – האם יש לו רישיון ממשלתי? האם הוא מלמד את המקצועות הנחוצים כדי שתלמידיו יוכלו להשתלב בחברה הרוסית המתקדמת?

שחיטה כשרה? – האם יש עליה פיקוח של משרד הבריאות? הלוא זו עלולה להיות סכנה לבריאות הציבור!

בית כנסת? – האם לא מתקיימת שם פעילות אנטי-מהפכנית? האם לא מעודדים שם נחשלות והתנגדות לרעיונות הנאורים של הקומוניזם?

שמירת שבת? – הלוא זו פגיעה בכלכלה הסובייטית. יש יום מנוחה רשמי, יום ראשון, ומה פתאום להיעדר מהעבודה עוד יום.

הכול היה חוקי ומתקדם ונאור, אבל למעשה השלטון הפך כל פעילות דתית לעבֵרה על החוק, כשהוא מגובה בשופרי התעמולה, שהצדיקו את ענישתם של 'המחזיקים בנושנות' ו'מורדי האור'. אלה היו התנאים במשך עשרות שנים ברחבי ברית-המועצות, וחייהם של יהודים שביקשו להיות נאמנים לאמונתם נעשו בלתי-אפשריים.

מסירות הנפש מנצחת

רק קומץ חסידים העז להיאבק נגד השלטון העריץ. קומץ זה, שהונהג בידי הרבי הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון) מליובאוויטש, האדמו"ר השישי של חסידות חב"ד, פתח תלמודי תורה מחתרתיים, בנה מקוואות חשאיים, קיים מנייני תפילה סודיים, ערך בריתות מילה בסתר, דאג לשחיטה כשרה באין רואים. שליחי הרשת המחתרתית התפרסו בכל עיר ועיירה ברחבי רוסיה ונאבקו, מתוך סיכון עצמי רב, בגזֵרות השלטון.

הפעילים האלה הושלכו למרתפי הכלא או שולחו לסיביר. רבים מהם לא חזרו. בסופו של דבר גם הרבי עצמו נאסר, מתוך כוונת השלטונות לחסלו. אך גם בכלא הוא לא נרתע ועמד בגאון על אמונתו. ואמנם, הנס התחולל. השלטון העריץ נכנע ושחרר את הרבי. ימי גאולתו, י"ב-י"ג בתמוז, נעשו 'חג הגאולה' עד היום הזה.

זה קרה בדיוק לפני תשעים שנה, בשנת תרפ"ז (1927). המאבק הזה הוכיח כי על-ידי מסירות נפש אפשר לנצח אפילו את המעצמה הקומוניסטית האדירה. כשיהודי דבק באמונתו ומוכן להילחם עליה, בסופו של דבר הוא ינצח. כך היה ברוסיה הסובייטית וכך יהיה בכל מקום ובכל זמן.

הרבי הריי"צ בביקורו בארה"ב אחרי יציאתו מברית המועצות