חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:14 זריחה: 6:06 ח' באייר התשפ"א, 20/4/21
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

גם בשעת החטא נשאר היהודי נאמן לה'
מאמרים נוספים בפרשה
להרים את הראש
מתוך השבירה צומחת העלייה
שלמות של יהודי
יהודי בלי הקב"ה הוא "מחצית"
קבלת-עול מתוך התלהבות
לא להיבהל מכפייה
צדקה כמו אש
המראות שנתקדשו
לשמור על הפנים
נשמה יתרה בשבת
גם בשעת החטא נשאר היהודי נאמן לה'
לא לחפש תחליפים
גם שברי הלוחות הונחו בארון
שישה מגורשים ואחד בורח
הפתרון לשכחה – לזכור
ארבעים יום בהר-סיני
להחליט: לכאן או לכאן
לשטוף את מה שנדבק
להתרחק מאכזריות
מה עושים כשהשכינה עוברת

למה ה' יחרה אפך בעמך (שמות לב,יא)

לאחר שחטאו בני-ישראל בחטא העגל, אמר הקב"ה למשה: "ועתה הניחה לי, ויחר אפי בהם ואכלם". הקב"ה רצה לכלות את כל העם, אך משה רבנו החל להתחנן לפני הקב"ה שימחל להם ואמר: "למה ה' יחרה אפך בעמך?". תחנוניו אלה של משה הועילו, כמו שנאמר: "ויינחם ה' על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו".

שאלתו של משה "למה ה' יחרה אפך בעמך?" דורשת הסבר. וכי לא ברור למה כועס הקב"ה על עמו? הלוא זה עתה הוציא הקב"ה את עם-ישראל ממצרים באותות ובמופתים ונתגלה לעיני כל העם על הר-סיני, ואילו עם-ישראל ממיר אלוקים חיים בעגל הזהב!

"כלום מתקנא"

לכן מפרשים חז"ל (ורש"י מביא זאת בפירושו לתורה), שכוונתו של משה בשאלתו הייתה, שהקב"ה אינו צריך לכעוס על עובדי העגל, מאחר שהעגל אינו בר-תחרות לקב"ה ואין בו שום כוח ושום יכולת - "כלום מתקנא אלא חכם בחכם, גיבור בגיבור".

משה רבנו טען לפני הקב"ה, שאין כאן בגידה אמיתית של העם והמרת אלוקים חיים, בורא שמים וארץ, באלוקים אחר. אילו הייתה בעגל ממשות כלשהי, היה מקום לדבר על קנאה של ה' לעמו; אבל מאחר שהעגל אין בו שום ממשות, אין כאן אלא מעשה שטות והבל, ולכן שאל משה - "כלום מתקנא?!".

לא מתנתק

אולם עדיין יש להבין: ברור שהאמת היא כי בעבודה-זרה עצמה אין שום ממשות ואין מקום 'להתקנא' בה, אבל הלוא מי שעבדו את העגל החשיבו אותו למציאות ואף אמרו "אלה אלוקיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים". אם-כן, מצד אופן ראייתם יש מקום לקנאה, שהרי בעיניהם העגל הוא בבחינת 'חכם' ו'גיבור'.

אלא שגם מצידו של יהודי אין מקום לטעות כזאת. יהודי יודע שהאליל אינו אלא פסל של עץ ואבן, ואפילו אם הוא מידרדר חלילה למצב של עבודת אלילים, אין הוא מאמין באמת שיש באליל ממשות כלשהי. יהודי, מעצם מהותו, אינו יכול להתנתק מהקב"ה, וקל-וחומר שאינו יכול להמיר אלוקים חיים באלילי-שווא.

רוח שטות

כיצד אפוא חטאו בני-ישראל בעגל? אין זאת אלא ש"נכנסה בהם רוח שטות", וממנה באו גם הדיבורים כאילו העגל הוא האלוקים אשר הוציא את בני-ישראל ממצרים. הם עצמם נשארו נאמנים לקב"ה, אלא שרוח שטות שנכנסה בהם הסיתה אותם לעבוד עבודה זרה.

זו הכוונה הפנימית בטענתו של משה רבנו. הוא אומר לקב"ה: "למה ה' יחרה אפך בעמך?" - גם בשעת החטא הם "עמך", נאמנים לך, וגם הם יודעים את האמת שהעגל אינו 'חכם' ואינו 'גיבור'. אם-כן, "כלום מתקנא אלא חכם בחכם, גיבור בגיבור?!". דבריו אלה של משה רבנו הביאו את הסליחה והמחילה לעם-ישראל, "ויינחם ה' על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו".

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך גליון שיחת השבוע, מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך טז, עמ' 402)



 

       
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)