מאמרים נוספים בפרשה
	כל המצוות חשובות
	לקבל בזכות ולא בחסד
	מיזוג ניגודים
	שובע ורעבון
	הגלות צומחת מהחשבת העולם
	עוני ועושר ב"לחם מן השמים"
	שוויון שכל-כולו "אצבע אלוקים"
	מסירות-נפש של רועה ישראל
	הטכנולוגיה בשירות השכינה
	הלוחות והצדיקים
	שוחד לקב"ה?
	מתי הקב"ה נושא פנים
	מתוך ההסתר פורץ הגילוי
	כמו ילד קטן שמתחיל ללמוד
	חובת הנשים בתלמוד תורה
	סגלות המזוזה – לשמור
	התזכורת המתמדת של המזוזה
	המזוזה עובדת בשבילך
	המתנה שקיבל משה רבנו
	למעלה ממילוי חובה

המאכלך מן (דברים ח,טז)

המן, שירד לבני-ישראל במדבר, היה "לחם מן השמים", מזון רוחני-אלוקי שתכונותיו היו על-טבעיות - היו בו כל הטעמים שבעולם ולא הייתה בו פסולת.

מצד שני נאמר על המן: "המאכילך מן, למען ענותך" - הוא לא העניק לאוכליו שובע אמיתי, שכן ירד בכמות קצובה ליום אחד בלבד, ו"אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו". כמו-כן, אף שהיו במן כל הטעמים שבעולם, הרי "אינו דומה מי שרואה ואוכל, למי שאינו רואה ואוכל" - ואוכלי המן לא ראו את הטעמים שטעמו בו.

מגבלות האדם

מבחינה מסויימת הייתה כאן סתירה: עושר ועוני במאכל אחד. אותו מאכל עצמו, שמצד אחד היה תכלית השלמות והטעם, גרם מצד שני הרגשת עינוי וחוסר שובע. אך לאמיתו של דבר אין כאן סתירה, אלא שני צדדים של אותו דבר:

המן עצמו, מבחינת מהותו העצמית, היה דבר מופלא, לחם אלוקי בלתי-מוגבל. אך דווקא משום כך, כאשר המן ירד אל העולם הגשמי, המוגבל, לא היה העולם מסוגל לקלוט אותו כפי שהוא קולט דברים גשמיים. העין האנושית אינה יכולה לראות טעמים בלתי-מוגבלים, ולכן הייתה חסרה בו התכונה של "רואה ואוכל". כדי לקבל את המן כראוי, צריכים היו האנשים להיפרד ממגבלותיהם האישיות, ורק אז היו מסוגלים לקבל את המאכל בעל התכונות הבלתי-מוגבלות.

הכנה לחיים

אכילת המן במדבר הייתה הכנה לקיום התורה והמצוות בארץ-ישראל. היא נתנה את הכוח להתמודד מול שני סוגים של קשיים שהאדם עומד לפניהם: מבחן העושר ומבחן העוני.

העושר טומן בחובו סכנה, שהאדם עלול יחשוב כי כוחו ועוצם ידו עשו לו את החיל הזה. האתגר של ניסיון העוני הוא להאמין ש"אין רע יורד מלמעלה", ושגם הייסורים באים מהקב"ה, שהוא תכלית הטוב.

המן מאפשר לנו ללמוד לקח בשני הכיוונים הללו: העשיר לומד מהמן, כי העושר בא מלמעלה, ואין הוא מעשי ידי אדם. העני לומד מהמן, שהשפע האלוקי, כפי שהוא מגיע מלמעלה, הוא טוב מופלא, אלא שלא תמיד האדם קולט אותו כראוי. אם מתערבים היכן שלא צריך - לא זו בלבד שאין מועילים, אלא אף מקלקלים - "לא העדיף המרבה".

לסמוך על הקב"ה

הדרך לקבל את הטוב שבא מלמעלה היא להשתחרר לחלוטין מהתחושה של "כוחי ועוצם ידי", ולסמוך באופן מלא על הקב"ה. כשהאדם משתחרר מהמגבלות האישיות שלו ומאמין בקב"ה, שהוא מקור הטוב והחסד, הוא זוכה לראות את הברכה במעשי ידיו ולקבל את הטוב העילאי גם בעולם הגשמי.

כך גם במישור הרוחני: הדרך לקבל את אור התורה, שנקרא 'לחם מן השמים', ובפרט את פנימיות התורה, ש"אין בה פסולת" - היא על-ידי שהאדם נהיה 'כלי ריקן', מתרוקן מהתפיסות האישיות שלו, ואז הוא זוכה לקבל את האור הבלתי-מוגבל של התורה.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ד, עמ' 1099)

----------

1) שמות טז,ד.

2) יומא עה,א-ב.

3) דברים ח,טז.

4) יומא עד,ב.

5) בראשית רבה פרשה נא,ג.

6) שמות טז,יח.

7) דברים ח,יז.