מאמרים נוספים בפרשה
	תשובה מתוך שמחה
	היהודי כאדם שמימי
	להיות בשמיים ולרדת לארץ
	ללכת ישר למעלה
	להיות קרוב ורחוק
	להתחיל מלמעלה
	שמים וארץ בעבודת האדם
	להתחיל מלמעלה
	החבל של הנשמה
	שלושה שבחים
	שני מנהיגים בכפיפה אחת
	למה משה לא נכנס לארץ?
	לחבר שמים וארץ
	הברכה קודם לימוד התורה

האזינו השמים... ותשמע הארץ (דברים לב,א)

ידועים דברי ה'ספרי'¹ על טעם השינוי בין לשונו של משה רבנו² ("האזינו השמים... ותשמע הארץ"), ובין נבואת ישעיה³ ("שמעו שמים והאזיני ארץ") - משום "שהיה משה קרוב לשמים, לפיכך אמר 'האזינו השמים', ולפי שהיה רחוק מן הארץ, לפיכך אמר 'ותשמע הארץ'".

דבר זה מכוון במיוחד על עשרת ימי תשובה, שבהם הקב"ה קרוב לכל יהודי⁴, וממילא ניתן לכל יהודי הכוח להיות קרוב לשמים ורחוק מהארץ. כלומר, עלינו להרגיש קרובים יותר לקב"ה, לעניינים רוחניים (שמים), ורחוקים מעניינים גשמיים וארציים (ארץ).

תורה ומצוות

תורת החסידות⁵ מסבירה עניין זה ביתר עומק. על-פי ביאור זה, הן 'שמים' והן 'ארץ' מכוונים לעבודת ה': 'שמים' מכוונים לתורה ("מן השמים דיברתי"⁶), ואילו 'ארץ' רומזת לקיום המצוות, אשר רובן מתקיימות באמצעות דברים גשמיים וארציים. ועל כך אומרת התורה, שלימוד התורה צריך להיות מתוך קרבה ("קרוב לשמים"), ואילו קיום המצוות צריך להיעשות בתחושה של ריחוק ("רחוק מהארץ").

לימוד התורה צריך להיות מתוך תחושה של קרבה לה', מתוך הבנה והשגה, שהאדם מבין את גדולת הבורא ומרגיש בליבו אהבה לקב"ה. לעומת זאת, הרגש המרכזי בקיום המצוות הוא רגש של ריחוק - קבלת עול, התבטלות וציות לרצונו של הקב"ה ("אשר קידשנו במצוותיו וציוונו").

המעשה עיקר

לכן עיקר עניין המצוות אינו הכוונה והרגש, אלא הצד המעשי ('ארץ') - הקיום בפועל של המצווה, על-פי כל פרטי ההלכות - משום שדווקא בקיום כזה של המצווה באה לידי ביטוי ההתבטלות של האדם לפני רצון הבורא.

ואילו בתורה הדגש הוא על ההבנה וההשגה, ועד ששכלו של האדם מתאחד לגמרי עם שכל התורה. כשיהודי לומד תורה, התורה מתאחדת עם שכלו והם נעשים דבר אחד - שיא הדבקות וההתאחדות שבין נברא ובין הבורא, על-ידי שהאדם מתאחד עם חכמתו ורצונו.⁷

תשובה כוללת

ויש לומר, ששני הקווים האלה קיימים גם בעבודת התשובה של עשרת ימי תשובה, והם מרומזים בפסוק⁸ "דרשו ה' בהמצאו, קראוהו בהיותו קרוב":

מצד אחד צריכה להיות תחושה של 'ריחוק', של קבלת-עול והתבטלות, ואז הקב"ה הוא רק בבחינת "בהימצאו". ומצד שני צריכה להיות עבודת ה' באופן של 'קירוב', שהאדם מתאחד לגמרי עם הקב"ה על-ידי התורה, ודבר זה מרומז בחלקו השני של הפסוק - "קראוהו בהיותו קרוב". על-ידי שיהודי 'קורא' לקב"ה על-ידי התורה, הוא מגיע לקרבה עם הקב"ה - "קרוב לשמים".

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך לד, עמ' 203)

----------

1) על הפסוק.

2) דברים לב,א.

3) ישעיה א,ב.

4) ראה רמב"ם הלכות תשובה פרק ב הלכה י.

5) לקוטי תורה דברים עד,ב.

6) שמות כ,יט.

7) ראה תניא פרק ה.

8) ישעיה נה,ו.