מאמרים נוספים בפרשה
	יש לימוד ויש לימוד
	כשהקב"ה מצווה - אפשר לבצע
	צריך לחשוב לבד
	לא לנטות מהאמת
	המנהיג מקריב את עצמו
	בלי מסקנות מיותרות
	אין לנתק את המעשה מהכוונה
	הכוח לעשות דברים בלתי-אפשריים
	תשובות מוחצות
	הוויכוח עם המרגלים
	התורה לא ניתנה למלאכי-השרת
	עונש לטובה
	אצל הקב"ה אין "לא יכול"
	"עושה האמת מפני שהוא אמת"
	הקב"ה אוהב את הקטנים
	כוחו של משה רבנו
	כוונות וביצוע
	לא לנתק את הציצית מהטלית
	מסירות-נפש למען בני הדור
	קביעת גבולות כבסיס לאחדות

ויהס כלב את העם (במדבר יג,ל)

מבין שנים-עשר המרגלים ששלח משה לרגל את הארץ, חטאו עשרה והוציאו את דיבת הארץ רעה. רק שניים נשארו בצדקתם - יהושע וכלב. אנו רואים כמה הבדלים בין יהושע לכלב:

ראשית, יהושע ניצל מעצת המרגלים בזכות תפילתו של משה, שהתפלל עליו¹ "י-ה יושיעך מעצת המרגלים". לעומתו, כלב פעל זאת בתפילתו האישית, ש"הלך שם ונשתטח על קברי אבות, שלא יהא ניסת לחבריו להיות בעצתם".

תוקף האמונה

גם לאחר ששבו מהשליחות ניכר הבדל ביניהם. כשיהושע וכלב דיברו יחד אל העם, רצו בני-ישראל "לרגום אותם באבנים"³, ואלו כשכלב לבדו עמד לדבר, הצליח להשתיק את כולם ולגרום להם להקשיב לו - "ויהס כלב את העם".⁴

גם בתוכן דבריהם בולט השוני. כשיהושע וכלב דיברו יחדיו, ניסו להסביר בהיגיון שאין בני-ישראל צריכים לפחד מהעם היושב בארץ. לעומת זאת, כשכלב עצמו דיבר, לא הסתפק בדברי היגיון והוסיף דברי אמונה שלמעלה מהשכל - "עלה נעלה וירשנו אותה", וכפי שמפרשים חז"ל⁵, שאפילו אם משה היה מצווה עלינו לעלות לשמים - נצליח לעלות.

הבדלי כיוון

כל ההבדלים הללו נובעים מהשוני המהותי בין יהושע לכלב. יהושע מייצג את השפע האלוקי שבא מלמעלה למטה, ואלו כלב מסמל את הקדושה שהאדם מגיע אליה בכוחות עצמו, בעבודה עצמית של התעלות מלמטה למעלה.

לשפע שבא מלמעלה יש יתרון, שכן זה אור אלוקי גבוה ונעלה, אבל מכיוון שהעולם התחתון עדיין לא זיכך את עצמו כראוי, אין האור הזה יכול לרדת עד למטה-מטה. לעומת זאת, בהתעלות מלמטה למעלה אמנם לא מגיעים לאור כה נעלה, אבל הקדושה שמגיעים אליה חודרת לתוך המציאות התחתונה של העולם ומשנה אותו.

העבודה העצמית

זו הסיבה שיהושע לא היה יכול לשכנע את העם שעמד במריו, כי הקדושה שהוא מייצג אינה יכולה לרדת עד דרגה נמוכה כזאת. רק כלב, שניצל מהמרגלים בכוח תפילתו-שלו, ושהקדושה שייצג באה על-ידי זיכוך עצמי מלמטה - הוא הצליח להשתיק את העם ולגרום לו להקשיב.

ובסופו של דבר, דווקא הזיכוך העצמי מעורר קדושה עליונה ביותר, ולכן דווקא אצל כלב אנחנו מוצאים תוקף בלתי-מוגבל של אמונה - "עלה נעלה וירשנו אותה", עד כדי נכונות לעשות דברים בלתי-אפשריים ("לעלות לרקיע").

לדרגה זו מגיעים על-ידי זיכוך העולם והחדרת הקדושה האלוקית לכל מקום, ואז מגיעים למצב שלא מתפעלים משום קושי והפרעה, וממשיכים בעבודה - לעשות את כל העולם למקום תורה ("ארץ-ישראל"), עד שנזכה לקיום הייעוד "עתידה ארץ-ישראל שתתפשט בכל הארצות"⁶, בביאת משיח-צדקנו.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ח, עמ' 90)

----------

1) במדבר יג,טז.

2) רש"י יג,כב. ראה גם אור-החיים פרשתנו יד,כד.

3) במדבר יד,י.

4) שם יג,ל.

5) סוטה לה,א. רש"י במדבר יג,ל.

6) פסיקתא רבתי פיסקא דשבת וראש-חודש (ב). ילקוט שמעוני ישעיה רמז תקג.