לאחר שיוסף מתגלה אל אחיו, הוא מזמין את אביו ואת אחיו לבוא למצרים. פרשתנו מספרת על הירידה למצרים, והתורה מונה את מספר הנפשות "יוצאי ירך יעקב" שירדו למצרים, ומסכמת: "כל הנפש... הבאה מצרימה – שבעים".
אולם כשסופרים את כל השמות המנויים בתורה אין מגיעים אלא לשישים ותשעה; מי הייתה הנפש השבעים? על כך יש כמה דעות: בגמרא מובאת דעה (ורש"י מביאה בפירושו לתורה) שיוכבד, שנולדה בין החומות בכניסתם למצרים – היא שהשלימה את המניין. לפי המדרש – הקב"ה בעצמו "נכנס עמהם במניין". כמה ממפרשי התורה סבורים (ויש דעה כזאת גם במדרש) שיעקב עצמו הוא שהשלים את מניין שבעים הנפש.
הגדול או הקטנה?
בתוך הפירושים הללו יש דעות מן הקצה אל הקצה: אם נקבל שהקב"ה או יעקב אבינו השלימו את המספר שבעים, הרי שההשלמה נעשתה על-ידי הגדול מכולם. לעומת זאת, אם יוכבד השלימה את המספר, הרי דווקא הקטנה מכולם, תינוקת שזה עתה נולדה, היא המשלימה את המספר.
ביאור העניין קשור לעצם ירידתם של בני-ישראל למצרים. בירידה זו מתחילה ההכנה למתן התורה ולתכלית הכללית של עם-ישראל – לחבר את הקדושה האלוקית עם המציאות הגשמית של העולם הזה התחתון. מה נותן כוח לעם-ישראל למלא ייעוד זה ולהתמודד עם החושך הרוחני של העולם?
למעלה מהגלות
דעה אחת אומרת, שהכוח לכך הוא מיעקב שיורד עם בני-ישראל למצרים. דרגתו של יעקב אבינו היא למעלה מהגלות ומעל השעבוד של מצרים. כאשר גם יעקב אבינו יורד עם בני-ישראל למצרים, הוא מעניק להם כוח שלא להתרשם מהגלות, מכיוון שיש להם כוח שהוא למעלה מכל עניין הגלות.
על-פי הדעה האומרת שהקב"ה עצמו משלים את המניין, יש כאן משמעות רבה עוד יותר: הכוח של בני-ישראל לעמוד בקשיי הגלות נובע מכך שהקב"ה עצמו מצטרף אליהם לצרת הגלות, ועל-כן אין הגלות יכולה לשלוט בהם באמת.
כוח האמונה
על-פי שתי הדעות הללו, הכוח לעמוד בקשיי הגלות נובע מכוח אלוקי עליון שניתן לבני-ישראל. מול זה באה הדעה השלישית ואומרת, שיוכבד התינוקת היא המשלימה את המספר שבעים. יוכבד היא אמו של משה רבנו, שגילה אצל בני-ישראל את האמונה. גם היא עצמה הייתה מהמיילדות העבריות שהחיו את ילדי ישראל והעניקו להם אמונה וביטחון בקב"ה.
משמעות הדבר היא, שגם כשנמצאים בדרגה הנמוכה ביותר יש לעם-ישראל כוח של אמונה (כוח שמצוי ביתר גילוי אצל נשות ישראל, כמאמר: "בזכות נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים"), ובאמצעותו עם-ישראל יכול לשאת את קשיי הגלות ולהגיע אל הגאולה.
(לקוטי שיחות כרך כ, עמ' 218)
|