מאמרים נוספים בפרשה
	להרים את הראש
	מתוך השבירה צומחת העלייה
	שלמות של יהודי
	יהודי בלי הקב"ה הוא "מחצית"
	קבלת-עול מתוך התלהבות
	לא להיבהל מכפייה
	צדקה כמו אש
	המראות שנתקדשו
	לשמור על הפנים
	נשמה יתרה בשבת
	גם בשעת החטא נשאר היהודי נאמן לה'
	לא לחפש תחליפים
	גם שברי הלוחות הונחו בארון
	שישה מגורשים ואחד בורח
	הפתרון לשכחה – לזכור
	ארבעים יום בהר-סיני
	להחליט: לכאן או לכאן
	לשטוף את מה שנדבק
	להתרחק מאכזריות
	מה עושים כשהשכינה עוברת

מטבע של אש הוציא הקדוש-ברוך-הוא מתחת כסא כבודו והראהו למשה, ואמר לו: זה יתנו, כזה יתנו (ירושלמי שקלים ו,א)

כאשר נצטווה משה רבנו מפי ה' לגבות מכל יהודי "מחצית השקל", "איש כופר נפשו", התקשה להבין "מה יוכל אדם ליתן כופר נפשו?". במענה על כך - "כמין מטבע של אש הוציא הקב"ה מתחת כיסא כבודו, והראהו למשה ואמר לו: זה ייתנו, כזה ייתנו".¹

צריך להבין כאן, במה תירץ ה"מטבע של אש" את תמיהת משה? ומהי בכלל משמעותו של הזיווג - 'מטבע' ו'אש', שהוא "נס בתוך נס"?

שלוש תמיהות

המדרש² מספר שהיו שלושה דברים, שכאשר נצטווה עליהם משה מפי ה', "נבהל ונרתע לאחוריו": כשאמר לו הקב"ה להקריב קרבנות - "אמר משה: מי יוכל להספיק לו קרבנות, אם אנו מקריבין לפניו כל חייתו-שדי... אינו מספיק לו"; כשציווהו לעשות לו מקדש - "אמר משה: מי יוכל לעשות לו מקדש שישרה בתוכו"; וכשציווהו על מצוות מחצית השקל, אמר - "מה יוכל אדם ליתן כופר נפשו".

על שתי התמיהות הראשונות השיבו הקב"ה: "איני מבקש לפי כוחי אלא לפי כוחן", ואילו על התמיהה השלישית (לפי אחת הדעות במדרש) הראה לו "מטבע של אש". מכאן, שבנושא מחצית השקל הייתה למשה תמיהה מיוחדת וגדולה, שלכן נזקק הקב"ה להראות את ה"מטבע של אש".

מאחורי הכפייה

תמיהתו של משה באה על ההלכה³, שמי שלא נתן את מחצית השקל, כופים אותו לשלם, ואפילו נוטלים ממנו את כסותו בעבור התשלום. תמה משה: איך ייתכן שנתינה כפויה כזאת תהיה "כופר נפשו" ותכפר על האדם? (בקרבנות חל הדין "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני"⁴, אבל כאן אין צורך אפילו שיאמר "רוצה אני"!).

על כך השיב הקב"ה באמצעות ה"מטבע של אש" שהוציא "מתחת כיסא כבודו": הוא הראה למשה, שאותו 'מטבע', שנלקח מהיהודי אפילו על-כורחו ושלא ברצונו, הרי בשורשו ("מתחת כיסא הכבוד") הוא של 'אש' - הוא לוהט באש האהבה לקב"ה.

היהודי אולי אינו יודע זאת ואינו מרגיש זאת, ונדמה לו שהמצווה נעשית בכפייה ובניגוד לרצונו, אבל האמת היא, שיש בנשמתו 'אש' של אהבה וקשר עם הקב"ה. לכן נתינת מחצית השקל מכפרת, כי היא חושפת את הקשר הבלתי-ניתן לערעור של יהודי עם הקב"ה.

לא לזלזל

הלקח שאפשר ללמוד מכך כפול. לפעמים, יהודי אינו מרגיש תענוג בעבודת הבורא, ולימוד התורה וקיום המצוות נדמים לו ככפייה. העצה למצב כזה היא, להתבונן במצבו עד שבחינת 'משה' שבנפשו תזדעזע, ואז יזכה שיתגלה אליה ה"מטבע של אש".

ומצד שני, לפעמים פוגשים יהודי שלעת-עתה אינו חי על-פי התורה והמצוות, ומשדלים אותו לקיים מצווה, כמו תפילין או קריאת-שמע. יש שואלים: מה הטעם בכך, כאשר האדם אינו מזדהה עם המצווה ומקיים אותה בלי הכרה ורגש? מלמד הקב"ה, שמאחורי ה'מטבע', מאחורי העשייה החיצונית הכפויה, נמצאת 'אש', ובסופו של דבר היא תתלהט ותתגלה.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך טז, עמ' 381)

----------

1) רש"י פרשתנו ל,יג. על-פי ירושלמי שקלים פרק א הלכה ד. תנחומא פרשתנו ט. נשא יא. במדבר רבה פרשה יב,ג. פסיקתא דרב כהנא פרשה ב (כי תישא). פסיקתא רבתי פרשה טז (בסופו).

2) שם.

3) רמב"ם הלכות שקלים פרק ג הלכה ט.

4) ראש השנה ו,א. ושם נסמן.