מאמרים נוספים בפרשה
	גזברות לשם שמים
	כל יהודי חייב לעשות משכן
	העני שותף למצוות הצדקה
	מי יכול לבנות בית לה'?
	שלושה עמודים למשכן
	שלוש תרומות ומשמעותן הנצחית
	שלוש תרומות, שלושה מצבים
	זהב, כסף ונחושת - בעבודת ה'
	חשיבותם של הידורי מצווה
	למעלה מגדרים ומגבלות
	ציווי שאינו זז לעולם
	ה'משכן' בתוכנו
	קשר בל יינתק
	לקדש את הצד הגשמי של החיים
	הנחמה העתיקה
	שטות מול שטות
	להפוך את ה'שטות' ל'שטות דקדושה'
	גם הדומם מתקדש
	כשרוצים להעניק, הופכים את הגביע
	עניינו העיקרי של המקדש
	היכן הארון?

וכל יתדת החצר נחשת (שמות כז,יט)

בסוף הפרשה, שבה מסופר על ציווי ה' לבנות את המשכן, מוזכרות היתדות. כידוע, המשכן היה אוהל - "אוהל מועד" - והיתדות נקשרו לשיפולי היריעות והחזיקו אותן שלא ינועו ברוח.

רש"י דן בשאלה, אם היתדות היו תקועות בקרקע המדבר או שהיו תלויות בלבד, וייצבו את היריעות בזכות כובדן: "איני יודע אם תחובין בארץ או קשורים ותלויים, וכובדן מכביד שיפולי היריעות שלא ינועו ברוח". לבסוף מכריע רש"י: "ואומר אני... שהם תקועין בארץ".

קרקע המשכן

לשאלה זו יש משמעויות רבות, גם הלכתיות, אבל יש בה גם היבט רעיוני עמוק. אחד ההבדלים בין המשכן לבית-המקדש הוא, שהמשכן נבנה בעיקר מחומרים הלקוחים מן הצומח והחי (עצי שיטים, יריעות עיזים וכו'), ואילו בית-המקדש נבנה מהדומם (אבנים). במובן זה יש מעלה לבית-המקדש, שהקדושה שלו חדרה עד לחלקים התחתונים יותר של הבריאה - סוג הדומם.¹

אך גם במשכן הייתה קדושה בדומם - בקרקע המשכן. כאשר המשכן הועמד במקום כלשהו, שרתה בו קדושה. למשל, בפרשת סוטה אומרת התורה²: "ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן ייקח הכוהן וגו'", ומכאן ששרתה בו קדושה. השאלה היא, עד כמה חדרה הקדושה לתוך העפר הגשמי.

אבני המקדש

יש לומר, שזו המשמעות הפנימית בדיון של רש"י בעניין היתדות: אם היתדות לא היו תקועות בקרקע, כי אז הקדושה שחדרה לקרקע המשכן הייתה חיצונית בלבד, שכן העפר עצמו לא נטל חלק במשכן. אבל אם היתדות היו תקועות בקרקע, הרי אז נוצר קשר פנימי יותר בין הקדושה לבין הקרקע, וקרקע המשכן נתקדשה בקדושה פנימית.

ומאחר שרש"י נוטה לומר שאכן היתדות היו תקועות בקרקע, מכאן שאכן נוצר קשר עמוק ופנימי בין קדושת המשכן לבין הקרקע הגשמית, ועל-ידי המשכן נתקדש גם הדומם התחתון ביותר - הקרקע של המדבר. מובן שאחר-כך, על-ידי בית-המקדש שנבנה מאבנים, העמיקה חדירת הקדושה לתוך הדומם הגשמי.

מקדש מעט

הקדושה של המשכן והמקדש האירה, כידוע, בכל העולם.³ היא העניקה כוחות מיוחדים לכל יהודי לקדש את הדברים שעמם הוא בא במגע. כשיהודי עוסק בתורה ובמצוות, הוא מחדיר קדושה בחפצים המשמשים אותו לענייני תורה ומצוות.

זו המשמעות בכך, שבתי-כנסיות ובתי-מדרשות - גם אלה שבחוץ-לארץ - הם 'מקדש מעט' ויש בהם קדושה.⁴ שכן על-ידי שיהודים לומדים בהם תורה ומתפללים שם לה', הם מקדשים את הקירות הגשמיים ועושים מהם 'מקדש'.

לכן, בבוא הגאולה עתידים גם בתי-הכנסיות ובתי-המדרשות שבחו"ל לעלות לארץ-ישראל, כמאמר חז"ל⁵, שזהו ביטוי להתפשטות הקדושה האלוקית בעולם כולו.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ו, עמ' 162)

----------

1) מגילה י,א. ושם נתבאר. רמב"ם הלכות בית-הבחירה סוף פרק ו.

2) במדבר ה,יז.

3) להעיר מתנחומא בהעלותך ב. ויקרא רבה פרשה לא,ז. במדבר רבה פרשה טו,ב. וראה גם מנחות פו,ב וברש"י שם דיבור המתחיל "שקופים". רש"י כתב-יד שם דיבור המתחיל "ואטומים".

4) מגילה כט,א.

5) שם.