מאמרים נוספים בפרשה
	שמן שבשמן
	למה נמחק שמו של משה מהפרשה?
	מחיקה שחושפת גדולה
	יום-הולדתו של משה רבנו
	להצית את אש הנשמה
	משה מקדש את הקרובים אליו
	בגדי נבואה
	שתי דרגות באחדות
	מוכנים ליציאה
	מהותו של יהודי קשורה בקב"ה
	עבודה מתוך רעש וצלצולים
	משכן בצורת אדם
	ה"מזבח" נשאר טהור לעולם
	לא בכל דבר צריך להתלהב
	להתגבר על ה'נחש' ולגלות את 'משיח'
	זיתים או שמן
	עיקר וטפל בקיומו של העם היהודי

ועשית את מעיל האפוד... לא יקרע (שמות כח,לא-לב)

אחד מבגדי הכהונה המפורטים בפרשתנו הוא המעיל. אומרת התורה¹: "שפה יהיה לפיו מעשה ארג... לא יקרע". מהמילים "לא יקרע" לומד רש"י ש"הקורעו עובר בלאו". כלומר, התורה מזהירה באיסור לא-תעשה שאסור לקרוע את שפת המעיל.

אחר-כך מוסיף רש"י ומציין איסורים נוספים שהם בגדר לא-תעשה: הלאו "לא יזח החושן מעל האפוד"², וכן הלאו שנאמר לגבי בדי הארון, שבאמצעותם היו נושאים אותו ממקום למקום - "לא יסורו ממנו".³

למה אסור?

ברור למדי מדוע הטילה התורה איסור על מי שקורע את שפת המעיל, שהרי מי שעושה זאת מקלקל בגד כהונה. גם הלאו השני, "לא יזח החושן", מובן למדי. חושן-המשפט היה צריך להיות מונח על חזה הכוהן הגדול, כנגד ליבו. על אבני החושן היו חקוקים כל שמות השבטים, ובכך שהונחו מול ליבו הזכירו לו בכל עת את חובתו ללמד זכות על עם-ישראל, להתפלל בעבורם לשפע ברכה וטובה.

אך הלאו השלישי תמוה ביותר. מדוע אסרה התורה להוציא את בדי הארון, אותם מוטות שהושחלו בטבעות שמצידי הארון, אשר שימשו לנשיאת הארון ממקום למקום? וכי איזה פגם בעבודת המקדש נגרם מכך שמוציאים את הבדים מהטבעות?

לצאת במהירות

זאת ועוד: ארון-הברית עמד בקביעות בקודש-הקודשים. השימוש בבדים היה רק בעת המסעות או במלחמה, כדי שהארון יתייצב בראש הלוחמים לעודדם, ולהביע את ברכת ה' לניצחונם. מדוע אפוא אסור היה להסיר את הבדים מטבעותיהם, בשעה שהארון עומד ממילא בקודש-הקודשים, ולהשיבם רק כשהיה צורך לטלטל את הארון?

ספר החינוך⁴ מסביר: "נצטווינו לבל נסיר את בדי הארון ממנו, פן נהיה צריכים לצאת עם הארון לשום מקום במהירות". הארון היה צריך לעמוד תמיד במצב מוכן ליציאה, ולכן אסרה התורה להוציא את הבדים מטבעותיהם.

להאיר בחוץ

מכאן נגזרת הוראה נפלאה בעבודת ה': הארון, שבו שכנו לוחות-הברית, מסמל את התורה. זה רמז להוגים בתורה יומם ולילה. יהודי כזה עשוי לחשוב, שעליו להתמסר אך ורק ללימוד התורה ולא לחשוב על מה שקורה 'בחוץ'.

אומרת התורה, שגם כשהארון נמצא בקודש-הקודשים, הוא צריך להיות מוכן ליציאה בעת הצורך. כשתלמיד-חכם שומע על יהודי שני שנמצא 'בחוץ', ואור התורה טרם הגיע אליו, עליו להיות מוכן לצאת אליו מיד ולהביא גם אליו את אור התורה.

יתרה מזו: גם בשעה שהוא לומד תורה לעצמו, צריכים ה'בדים' להיות צמודים אליו. הוא צריך לזכור בכל עת ובכל רגע את תפקידו להביא את ה'ארון', את אור התורה, במהירות האפשרית⁵ אל אותו יהודי הנזקק לאור התורה. רק כך הוא יכול להיקרא 'ארון' אמיתי.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך טז, עמ' 328)

----------

1) שמות כח,לב.

2) שם כט,כט.

3) שם כה,טו.

4) מצווה צו. וראה עוד טעמים בד"ז (לבעלי התוספות) שמות כח,כט.

5) ראה פסק הדין (שולחן ערוך יורה דעה ריש סימן רמז) בנוגע לצדקה גשמית: ומאוד יש ליזהר כו' אם לא ייתן לו מיד.