מאמרים נוספים בפרשה
	יהודי מחפש תמיד את הנס
	"מצורע" - המצב שלפני הגאולה
	למה המשיח נקרא "מצורע"?
	כשהקב"ה ישיב אליו כל יהודי
	גודל חביבותו של יהודי
	כל מילה מדוייקת
	לכפר על הזולת
	למצוא את המטמון
	לעולם יש תקנה
	יהודי, בפנימיותו, נשאר טהור
	מהנגע באים לגילוי המטמון

אז ישיר משה ובני ישראל (שמות טו,א)

בפרשתנו מסופר על 'שירת הים', השירה ששרו בני-ישראל לאחר שזכו לנס קריעת ים-סוף. כך מתארת התורה את השירה הזאת¹: "אז ישיר משה ובני-ישראל... ויאמרו לאמר". כלומר, משה פתח ואחריו שרו כל ישראל.

בדברי חז"ל יש שלוש דעות² באשר לצורה המדוייקת של המשך השירה:

רבי עקיבא אומר, שמשה בלבד אמר את כל השירה, והעם קרא "אשירה לה'" אחרי כל פסוק.

רבי אליעזר אומר, שבני-ישראל עצמם חזרו וקראו כל פסוק שמשה אמר - "הן עונין אחריו כל מה שהוא אומר".

רבי נחמיה אומר, שמשה רק התחיל לבדו באמירת השירה, אך את המשכה אמרו כולם יחד, וכפי שמפרש רש"י: "שרתה רוח-הקודש על כולם, וכיוונו יחד את השירה ככתבה".

התאחדות עם הנשיא

השירה באה לאחר שעם-ישראל ראה את "היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים"³, ועל-ידי-כך התעלה העם לרמה גבוהה של אמונה בה' ובמשה - "ויאמינו בה' ובמשה עבדו".⁴ עם-ישראל חש אז את מרכזיותו של משה רבנו, ראש הדור ונשיא הדור, שמאחד את העם ומעניק כוחות לכל העם.

וכאן יש שלוש דרגות בהתאחדות שבין העם למשה:

לפי רבי עקיבא, שלמות ההתאחדות היא כאשר משה לבדו שר את השירה, וכל העם מתבטל אליו וקורא "אשירה לה'" אחרי כל פסוק.

רבי אליעזר סובר, ששלמות ההתאחדות היא כאשר גם בני-ישראל חוזרים אחרי משה על פסוקי השירה.

ואילו רבי נחמיה סבור, ששיא ההתאחדות הוא כשכל בני-ישראל מתמזגים עם משה עד כדי כך, שהשירה פורצת מהם וממנו בעת ובעונה אחת.

דרגות של אמונה

משה רבנו מסמל את נקודת האמונה שטמונה בנפש כל יהודי. שלוש הדעות הנ"ל מקבילות לשלושה אופנים הקיימים בגילוי נקודת היהדות שבכל יהודי⁵:

אופן אחד - היהודי מאמין באמונה שלמעלה מהשכל, ואף-על-פי שאינו מבין את הדברים בשכלו, הוא מבטל את שכלו ומאמין. השכל מתבטל לגמרי לאמונה, ומה שמניע את היהודי הוא האמונה בלבד.

אופן שני - האמונה היא הבסיס לדרך מחשבתו ויוצרת את הנחות-היסוד שעליהן נבנים שכלו ומחשבתו. כאן אין האדם מסתפק באמונה עצמה. הוא משתמש גם בשכלו. אלא שהשכל מבוסס כולו על האמונה.

אופן שלישי - האמונה מתמזגת כל-כך עם שכלו ומחשבתו של האדם, עד שהשכל מצד עצמו (לא כשכל הבנוי על הנחות של אמונה) מבין כפי שמתחייב על-פי נקודת היהדות. האמונה חודרת ומתעצמת עם השכל, עד שהיא מעצבת אותו לגמרי ברוחה.

התבטלות פנימית

הדרגה השלישית היא העליונה ביותר. שכן בדרגות הראשונות מדובר בשליטה של האמונה על השכל, ואילו בדרגה השלישית יש התבטלות פנימית ומהותית של שכל האדם לנקודת היהדות, עד שהשכל עצמו אינו יכול להבין אלא כפי שמחייבת האמונה.

למעשה, הבריאה כולה צריכה להגיע להתבטלות שלמה ומוחלטת כזאת כלפי הקב"ה, והיא אכן תגיע לכך בקרוב ממש, בגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך לא, עמ' 69)

----------

1) שמות טו,א.

2) ברייתא סוטה ל,ב (ובמשנה שם כז,ב). וראה תוספתא שם פרק ו,ב. ירושלמי שם פרק ה הלכה ד. מכילתא וילקוט שמעוני פרשתנו על הפסוק (טו,א). ועוד.

3) שמות יד,לא.

4) שם.

5) ראה גם לקוטי שיחות כרך ח, עמ' 5.