מאמרים נוספים בפרשה
	איך עולים תוך כדי ירידה?
	השמחה בפרשת לך-לך
	מהותו של יהודי
	יהודי צריך ללכת תמיד
	הולכים אל היעד
	הציווי הראשון ליהודי הראשון
	שלושה מזבחות
	למה מבקשים שכר?
	האוצרות חבויים בקרקע
	תמימות של יהודי
	לא להיבהל מהצער
	ברית נצחית, ירושה נצחית
	כל אחד הוא ראשון
	למה המתין אברהם?
	היהדות מתחילה בניסים
	המילה - יסוד כל המצוות
	קניינים של הבורא
	אדם לעמל יולד
	מצווה בלי הפסקה
	מהות הירידה של אברהם

ויאמר ה' אל אברם לך-לך (בראשית יב,א)

חז"ל מספרים¹ על אברהם אבינו, שכבר בגיל שלוש "הכיר את בוראו". אחר-כך התמסר להפצת האמונה בבורא העולם.² הוא גם הושלך לכבשן האש בשל אמונתו זו. ואולם, כשהתורה מספרת על אברהם אבינו, היא מדלגת על כל הפרק הנכבד הזה בחייו ומתחילה לספר על הציווי "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך³", ציווי שנאמר לאברהם בהיותו בן שבעים וחמש שנים.

לא זו בלבד שהתורה אינה רואה לנכון לתאר את דמותו קודם הציווי הזה - ולו במילים אחדות, כפי שנאמר אצל נח שהיה "איש צדיק תמים⁴" - אלא בסוף הפרשה הקודמת⁵, כשמונה התורה את בני משפחת תרח, היא מזכירה את אברהם כאחד מבני המשפחה, מבלי לייחדו כלל!

התעלמות מכוונת

למעשה מבקשת כאן התורה לבטא רעיון מרכזי במהותו של העם היהודי. בהתעלמותה המכוונת של התורה מקורות חייו של אברהם עד פרשת לך-לך היא מלמדת אותנו, כי דווקא בנקודה זו מתחילה ההיווצרות של המהות היהודית ומכאן מתחיל קיומו של עם-ישראל.

עד אז היה אברהם אבינו ככל האדם, אלא שבכוח שכלו והבנתו הצליח להגיע להכרת הבורא. זו אמנם דרגה גבוהה ביותר, ומבחינה זו היה אברהם אבינו אחד ומיוחד, אבל עדיין אין בכך כדי לרומם את אברהם אבינו מכל האדם.

קשר כזה עם הקב"ה, ככל שיהיה נעלה, הוא קשר מוגבל, שכן הוא תלוי במידת ההבנה וההכרה האנושית. גם אם ההתקשרות שלו לקב"ה חזקה עד כדי מסירות-נפש ממש, עדיין זו מסירות-נפש הנובעת מתוך שיקולים שכליים, אנושיים, שמעצם מהותם הם מוגבלים.

בנים לה'

הקשר של יהודי עם הקב"ה אינו מבוסס על הכרה שכלית-אנושית. זהו קשר הטבוע בעצם המהות. הקשר בין יהודי לקב"ה כמוהו כקשר בין בן לאביו, קשר הנובע מהעובדה שהבן הוא חלק מן האב.

זה קשר עמוק ונפלא שהאדם, בכוחותיו ובמאמציו העצמיים, לעולם אינו יכול להגיע אליו. רק הקב"ה, שבחר בעם-ישראל ויצר את ההתקשרות העצומה הזאת, יכול ליצור קשר כזה בינו לבין נברא, ועל כך אכן נאמר⁶ "קירבנו המקום לעבודתו".

הדבר הזה התחולל בציווי 'לך-לך'. זו הייתה הנקודה שבה אמר הקב"ה לאברהם: עזוב כל מה שהיית עד עכשיו ולך אל מהות עליונה לחלוטין. בציווי זה הרים הקב"ה את אברהם אבינו ממעמד של אדם רגיל והפכו ליהודי - אדם שקשור בעצם מהותו עם הקב"ה, התקשרות שהיא למעלה מגדרי אנוש.

לא להמתין

מכאן גם נגזרת הסתכלות מעמיקה בכל יהודי. הקשר בין הקב"ה לעם-ישראל, שהחל ב'לך-לך', חל על כל יהודי. כל אחד ואחד מעם-ישראל, יהיה מי שיהיה, קשור עם הקב"ה בעצם מהותו - קשר שמעל השכל ומעל ההכרה העצמית.

כשפוגשים יהודי שעד עתה לא היה לו קשר גלוי לחיי היהדות, אין להמתין עד שילמד ויבין ויגיע להכרה בחשיבות התורה והמצוות. אפשר וראוי להתחיל מיד ב'לך-לך' - בקיום רצון ה' בפועל, שכן הוא כבר קשור עם הקב"ה בעצם נשמתו. אדרבה, מתוך קיומו של רצון ה', יגיע אחר-כך גם להכרה ולהבנה הנכונה.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך כה, עמ' 47)

---------------

1) בראשית רבה פרשת צה,ג. תנחומא פרשת לך-לך סימן ג.

2) רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק א הלכה ג.

3) פרשתנו יב,א.

4) שם ו,ט.

5) שם יא,כז.

6) הגדה של פסח.