מאמרים נוספים בפרשה
	כוחה של ברית-מילה
	גם צדיק נדרש למול את עצמו
	למעלה מכוח האדם
	מלאכים כאורחים
	שינוי הטבע כדי להציל נפשות
	גמילות-חסד של יהודי
	גמילות חסדים על-שכלית
	לפעמים הלחץ מועיל
	להוסיף לחפור
	קיום מצוות בדרך הטבע
	הכוח הרוחני שבהכנסת אורחים
	האהבה הגדולה מכולן
	בלי שום שיקולי תועלת
	הפך את הברכה לשבועה
	סיפורה של הנשמה הזועקת
	חפירת בארות ומשמעותה
	חינוך הילדים משקף את מהותנו
	איך זוכים להתגלות של הקב"ה

הקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב (סוטה י,א)

שני האבות, אברהם ויצחק, פעלו בדרך שונה זה מזה. מבחינות מסויימות דרכיהם אף היו מנוגדות זו לזו. שניהם היו מסורים לקב"ה בלב ונפש והפיצו את קדושתו בכל מקום, אך כל אחד ואחד מהם עשה זאת בדרך שונה.

אברהם עבר ממקום למקום, הן בארץ כנען והן בחוץ-לארץ, ופרסם את שם ה' בעולם. וכך מפרשת הגמרא¹ את הפסוק² "ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם" - "אל תקרא ויקרא אלא ויקריא: הקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב". זאת עשה על-ידי הכנסת האורחים המופלאה שלו ובאמצעים נוספים, כמסופר בתורה. הדבר השתלב יפה עם מהותו של אברהם, איש החסד, שעניינו - לתת ולהעניק לזולת.

להגיע לבד

שונה הייתה דרכו ופעולתו של יצחק: הוא מעולם לא יצא מארץ-ישראל. מידתו הייתה גבורה, שמשמעותה - לעלות ולהתעלות מלמטה למעלה (לעומת מידת החסד, שעניינה נתינה והשפעה מלמעלה למטה). הדבר השתקף גם בעיסוקו בחפירת בארות³: יצחק גילה את המים החיים הטמונים במעמקי האדמה, והעלה אותם למעלה. הוא לא הזרים לבאר מים ממקור אחר, אלא סילק את העפר הטיט והאבנים, וגילה שמקום שומם זה מכיל בתוכו עצמו מים חיים.

לעומת אברהם, שהביא את הקדושה אל העולם, עסק יצחק בעיקר בגילוי הקדושה הקיימת בעולם עצמו. הוא לימד את האנשים להגיע בעצמם, מתוך מחשבתם והתבוננותם שלהם, אל האמת האלוקית.

ללמד את הזולת

במעשיהם משמשים האבות דוגמה חיה לכל אחד ואחד מאיתנו. מאברהם עלינו ללמוד כיצד להביא אל העולם הגשמי את הקדושה ואת אור התורה והמצוות. אם פוגשים יהודי שעדיין אינו יודע על אור התורה ומצוותיה - צריך להתמסר אליו, ללמדו ולגלות לו את האמת האלוקית.

אך בכך לא די. יש ללמוד מיצחק את מלאכת 'חפירת הבארות' - לחשוף את הטוב הטמון בפנימיותו של כל יהודי. אי-אפשר להסתפק בכך שמלמדים את הזולת, צריך גם לדעת לגלות בתוכו ובנשמתו את האמונה ואת ניצוץ הקדושה שקיימים בו מכבר.

לא להתייאש

יצחק מלמד אותנו איך להתייחס לאותם יהודים שכלפי חוץ אין רואים בהם אלא "עפר, טיט ואבנים". מתברר, שאין זו אלא הסוואה בלבד. בתוך-תוכם מפכים מעיינות מים חיים של טוב, של אמונה ושל אהבה ליהדות. צריך רק להסיר את ה'טיט' החיצוני ולגלות את המעיין - את הנשמה הטהורה שבקרבם.

יבוא אדם ויאמר: כבר 'חפרתי' פעם ופעמיים, ולא מצאתי דבר; לא הצלחתי לגלות שום זיק יהודי! הבה נפנה שוב לסיפורו של יצחק: הוא חפר ולא התייאש גם כשהפלשתים סתמו את בארותיו פעם ופעמיים. אף לנו אסור להתייאש משום יהודי. צריך להוסיף 'לחפור' ולחפש בו את הניצוץ, ובסופו של דבר, מובטח לנו שנגיע ל"רחובות"⁴, ל"הרחיב ה' לנו"!

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך א, עמ' 27)

----------

1) סוטה י, סוף עמוד א.

2) פרשתנו כא,לג.

3) סוטה י,ב. בראשית רבה פרשה מט,ד.

4) בראשית כו,טו ואילך.

5) שם פסוק כב.