מאמרים נוספים בפרשה
	השפעת צדיק על עירו
	אסור לאבד את הראש
	לחולל מהפך
	הראש והרגל שווים
	מלאכי מרום מלווים אותנו
	הארץ תיכבש מאליה
	חיים של צדיק
	שכר בלתי-מוגבל
	שלמות אישית – בעדיפות שניה
	יעקב בונה בית של קבע
	התכלית - בעולם הזה
	ברכה לסייעניו של יהודי
	הגברת מוח על לב
	הצלחה בחינוך דווקא בתנאים קשים
	סוד הצלחתו של יהודי
	לבן ויעקב - שתי השקפות-עולם
	השליחות של יהודי
	חתונת יעקב כמקור כל החתונות
	מקור הביטחון של לאה
	נדרו של יעקב אבינו

וילך חרנה (בראשית כח,י)

הקב"ה נתן לנו תורה ומצוות המקיפות את כל חיי האדם. לכל כיוון שאנו פונים אנו מתחייבים במצוות רבות, מצוות-עשה ומצוות לא-תעשה. מדוע אפוא לא פטר אותנו לפחות מטרדות היום-יום, מקשיי הפרנסה וכו'? אילו היינו משוחררים מכל הטרדות הללו, היינו יכולים להתמסר הרבה יותר ללימוד התורה ולקיום מצוותיה!

את התשובה לשאלה זו אנו מוצאים בתחילת פרשתנו, המספרת על מהלכיו של יעקב אבינו, המובחר שבאבות. יעקב יצא מבאר-שבע והלך לחרן. יש כאן מצב של ירידה רוחנית. בבאר-שבע ישב ליד אביו, באוהלה של תורה, במקום שבו המצוות מזדמנות בנקל ואילו העבירות רחוקות מן העין. לעומת זאת, חרן - שכדברי חז"ל¹, כשמה כן היא: "חרון-אף של עולם" - הייתה מרכז של עבודת אלילים, מידות רעות ושאר דברים שליליים.

התכלית: לצאת לעולם

יעקב הלך לחרן על-אף כל זאת. הוא הבין, שלא די בעצם הישיבה באוהלה של תורה וההסתופפות בעולם של קדושה וטהרה. זה היה טוב ודרוש כשלב ראשוני, כשלב של הכנה, אבל לקראת הקמתו של עם-ישראל היה עליו לצאת מהעולם הרוחני הקדוש שבו ישב ולרדת מטה-מטה, אל תוך גשמיות העולם, אל "חרון-אף של עולם", ודווקא שם לעמוד בכל הניסיונות.

זו התשובה לשאלתנו: הקב"ה ברא את האדם בעולם גשמי וחומרי לא כדי שיברח מן העולם ויהיה בבחינת מלאך, שאין לו קשר עם העולם. התכלית היא לחיות דווקא בתוך מציאות העולם, בתוך כל קשייו והניסיונות שהוא מזמן, ומתוך כך לזככו מחומריותו ולהחדיר בו קדושה אלוקית.

לא לחפש ניסיונות

אמנם אין האדם נדרש לחפש לו קשיים וניסיונות (כלשון התפילה²: "ואל תביאני לא לידי ניסיון..."), אבל אם הקב"ה מזמן אותם לאדם, אל לו להתייאש ולהיות מדוכא, אלא אדרבה, עליו לדעת שההתגברות עליהם היא התכלית של כל חייו בעולם.

אולם כדי לעמוד בקשיים דרושה התנהגות מיוחדת, ואף אותה לומדים אנו מיעקב. כשהיה בדרכו לחרן לקח "מאבני המקום וישם מראשותיו".³ ומסביר רש"י⁴: "עשאן כמין מרזב סביב לראשו, שירא מפני חיות רעות".

נשאלת השאלה, מדוע ראה יעקב צורך להגן רק על ראשו, ומה על שאר כל איברי גופו?

"יגיע כפיך"

אלא יש כאן רמז גדול: יעקב לא חשש מפני חיות-רעות כפשוטם של דברים. הוא חשש מפני 'חיות רעות' במשמעותן הרוחנית - מפני כוחות הרע שעמם הוא צריך עכשיו להתמודד. לפיכך הקיף את ראשו באבנים, דבר שסימל את נחישות-דעתו להשאיר את הראש לעצמו. צריך אמנם להתעסק בענייני העולם, בענייני פרנסה וכדומה, אבל לא צריך להשקיע בזה את הראש (כלומר, את כל החיות).

הכלל הזה רמוז גם בפסוק⁵: "יגיע כפיך כי תאכל, אשריך וטוב לך". בענייני העולם, בצורכי הפרנסה וכו', צריך להשקיע רק את "יגיע כפיך", רק את כוחות העשייה ולא את כל הנפש והחיות הפנימית. את הראש יש להשאיר פנוי ללימוד התורה ולקיום המצוות. כך מקימים בית יהודי אמיתי וכך זוכים ל"אשריך וטוב לך".

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך  "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך א, עמ' 60)

----------

1) רש"י סוף פרשת נח.

2) ברכות השחר.

3) פרשתנו כח,יא.

4) רש"י שם.

5) תהילים קכח,ב.