מאמרים נוספים בפרשה
	דווקא התקיפות מועילה
	אחדות בהתחלה ואחדות בסוף
	עליונות של יהודי
	הערבות ההדדית ביהדות
	למען ה"רכוש הגדול"
	לא לדחות לרגע
	תפילה שבלב, הקול הפנימי
	הרמז של יוסף
	בלי פחד אבל עם כאב
	הסכר מגביר את הזרימה
	יהודי אינו מפחד מהעולם
	הכוח לנהוג בחסד
	כוח לשאת את קושי הגלות
	"תורתו אומנותו"
	האחריות לילד יהודי
	לא לעשות דברים לבד
	בקשות בזכות יוסף
	איחוד הממלכות
	הצער שלפני היציאה לגלות
	הצוואר הוא העיקר

ועבדי דוד מלך עליהם... נשיא להם לעולם (הפטרת הפרשה, יחזקאל לז,כד-כה)

פרשת השבוע נפתחת בדו-שיח בין יהודה ליוסף, והדבר מבטא את מערכת היחסים המורכבת בין שני השבטים הראשיים הללו, מלכות יהודה ומלכות יוסף. בהקשר זה נקראת ההפטרה, שבה מדובר על האיחוד בין שתי המלכויות ובה נאמר¹: "ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהיה לכולם... ודוד עבדי נשיא להם לעולם".

חז"ל² מסבירים, שדברי ההפטרה אמורים על ימות המשיח, שבהם לא ייחצה עוד עם-ישראל לשתי ממלכות - יהודה ויוסף - אלא המשיח, המלך מבית-דוד, משבט יהודה, יהיה מלך אחד ונשיא אחד.

תפקיד כפול

כשנדייק בלשון הפסוק נגלה, שהמשיח מכונה פעם אחת 'מלך' ופעם אחרת 'נשיא'. גם במערכת היחסים בינו לבין העם אנו מבחינים בהבדל: כשהוא מכונה 'מלך', אומר הנביא "מלך עליהם", ואילו כשהוא מכונה 'נשיא', נאמר "נשיא להם".

דבר זה מבטא את שני התפקידים שימלא המשיח: מצד אחד יהיה מלך, שמתפקידו לכוף את עם-ישראל ללכת בדרך התורה, להילחם באויבי ישראל ולהשליט צדק ויושר בעולם. מצד שני, המשיח יהיה גם רועה רוחני ומורה-דרך, שילמד תורה את העם ועל-ידו "תרבה הדעה והחכמה והאמת"³. על שם פעולתו זו הוא מכונה נשיא, כמו ראש הסנהדרין שנקרא נשיא.

מלך ונשיא

שני התפקידים הללו מיוצגים כיום על-ידי יהודה ויוסף. יהודה, שנשלח על-ידי יעקב "לתקן לו בית-תלמוד, שמשם תצא הוראה"⁴, מייצג את ההנהגה התורנית, ואילו יוסף, המשנה למלך במצרים, מייצג את המלכות.

 וזה החידוש שיהיה בביאת המשיח - הקב"ה יחבר את "עץ יהודה" ואת "עץ אפרים" ל"עץ אחד", והמשיח יכלול בתוכו את שתי תכונות ההנהגה הללו ויהיה גם מלך וגם רב ומורה-דרך.

לכן כשהמשיח מוגדר 'מלך', הלשון הוא "מלך עליהם", שכן המלכות, מעצם טבעה, עניינה שלטון על העם, והמלך מרומם ונבדל מהעם. ואילו כשהוא מכונה 'נשיא', נאמר "נשיא להם", כי תפקידו השני של המשיח, היותו רב ומורה-דרך, נעשה מתוך קרבה אל העם, ולכן הלשון הוא "נשיא להם".

עיקר המעלה

אף-על-פי שעיקר חידושו של המשיח הוא בעניין המלכות - שיתקן את העולם כולו להתנהג כראוי ולעבוד את ה' - בכל-זאת יש יתרון מיוחד בעניין הנשיאות והוראת דרך ה'. שכן פעולת המלכות עניינה רק תיקון העולם והכשרתו לתכליתו, אבל התכלית האמיתית היא לגלות בעולם את האמת האלוקית, שזה עניינה של הנשיאות.

לכן דווקא בעניין הנשיאות נאמר "דוד עבדי נשיא להם לעולם", שכן עיקר הנצחיות של מלכות המשיח אינה בעניין המלכות אלא דווקא בהשפעתו כנשיא ורועה רוחני, ש"ילמד את העם ויורה אותם דרך ה'".³

(מאת הרבי מליובאוויטש מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך לה, עמ' 206)

----------

1) יחזקאל לז,כד-כה.

2) סנהדרין צח, סוף עמוד ב.

3) רמב"ם הלכות תשובה פרק ט הלכה ב.

4) תנחומא ויגש יב. ילקוט שמעוני רמז קנב. הובא ברש"י בראשית מו,כח.