מאמרים נוספים בפרשה
	דווקא התקיפות מועילה
	אחדות בהתחלה ואחדות בסוף
	עליונות של יהודי
	הערבות ההדדית ביהדות
	למען ה"רכוש הגדול"
	לא לדחות לרגע
	תפילה שבלב, הקול הפנימי
	הרמז של יוסף
	בלי פחד אבל עם כאב
	הסכר מגביר את הזרימה
	יהודי אינו מפחד מהעולם
	הכוח לנהוג בחסד
	כוח לשאת את קושי הגלות
	"תורתו אומנותו"
	האחריות לילד יהודי
	לא לעשות דברים לבד
	בקשות בזכות יוסף
	איחוד הממלכות
	הצער שלפני היציאה לגלות
	הצוואר הוא העיקר

הא לכם זרע וזרעתם את האדמה (בראשית מז,כג)

כאשר החמיר הרעב במצרים והמצרים ביקשו מיוסף לתת להם מזון, מספרים חז"ל¹, שהוא אילץ אותם למול את עצמם ואז כלכלם. הדבר רמוז בפסוק² "הא לכם זרע וזרעתם את האדמה". נאמר על כך בכתבי האריז"ל³, שבמעשהו זה גרם יוסף לתוספת של חיות קדושה למצרים, ובכך הוחרפה למעשה גלות מצרים.

כוונתו של יוסף הייתה טובה. הוא רצה לתת גם למצרים מעט קדושה, ולכן דרש מהם להימול. הוא רצה להפיץ את הקדושה בכל העולם כולו ואף במצרים, ערוות הארץ. מדוע נחשב הדבר למעשה שלילי? אלא הטעות הייתה, שהוא עשה זאת על דעת עצמו, בלי הוראה ישירה מהקב"ה, וכשעושים דברים מתוך שיקול עצמי - לא רואים את כל התוצאות, ועלולים לגרום לתוספת חיות בטומאת מצרים ולחיזוק הגלות לאחר מכן.

ערב-רב שגרם צרות

גם אצל משה רבנו אירע דבר דומה: ביציאת מצרים העלה משה עמו גם את ה'ערב-רב'. הוא עשה זאת על דעת עצמו, מבלי שקיבל על כך הוראה מהקב"ה, ובפועל גרם הדבר אחר-כך לחטא העגל. הוא שאמר לו הקב"ה⁴: "שיחת עמך אשר העלית" - ה'ערב-רב' שאתה העלית, מדעתך, הוא אשר "שיחת".⁵

מכאן עלינו להפיק לקח נצחי: אל לנו לפעול על דעת עצמנו גם כשהמטרה טובה וחיובית. צריך לקרב יהודים לתורה, צריך להאהיב את התורה והמצוות על כל יהודי, אבל צריך לעשות זאת רק כפי שמצווה הקב"ה, ללא פשרות ובלי 'להתאים' את התורה והמצוות לרוח הזמן.

מים ולא נפט

יש טוענים, שבמצבנו הנוכחי אי-אפשר להקפיד על כל קוצו של יו"ד, כדי שלא להרחיק את המבקשים להתקרב. יש המבקשים לשנות מדעתם דברים בתורה, למען המטרה הנעלה של קירוב יהודים לתורה. צריך אפוא לזכור, שאפילו יוסף ומשה רבנו גרמו תוצאות בלתי-רצויות כשעשו דברים על דעת עצמם, ועל-אחת-כמה-וכמה אנשים כערכנו.

לפני שנים, באסיפת רבנים, קם מישהו וטען, שבשעת שריפה לא בודקים בטיבם של המים ומכבים את האש גם במים מלוכלכים. ענה על כך כ"ק אדמו"ר הריי"ץ (רבי יוסף-יצחק מליובאוויטש), שפשרות בתורה אינן בבחינת מים מלוכלכים אלא בבחינת נפט, שרק מגביר את הדליקה.

לקרב בלי לשנות

המשנה אומרת⁶: "הווי מתלמידיו של אהרן... אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". יש בהוראה זו שני צדדים: מצד אחד צריך לאהוב כל יהודי, אפילו כאלה שכל מעלתם היא רק בכך שהם "בריות" של הקב"ה. ומצד שני, צריך לקרבם "לתורה" - אותם אל התורה ולא את התורה אליהם. את האנשים יש לקרב אל התורה, ולא 'לקרב' ולהתאים את התורה אליהם.

לא מבקשים מאיתנו לדאוג למען התורה יותר מכפי שהקב"ה דואג לכך. לא מבקשים מאיתנו לעשות דברים על דעתנו. דווקא כשפועלים על-פי התורה ועל-פי רצון ה', זוכים באמת לקרב יהודים אל התורה ומתוך שמחה וטוב-לבב.

(מאת הרבי מליובאוויטש מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך א, עמ' 98)

----------

1) בראשית רבה פרשה צא. הובא ברש"י בראשית מא,נה.

2) בראשית מז,כג.

3) פרי עץ חיים שער חג המצות פרק ו. סידור האריז"ל בהגדה.

4) שמות לב, ז.

5) שמות רבה פרשה מב,ו. זוהר חלק ב מה, ב. הובא בפירוש רש"י על התורה.

6) אבות פרק א משנה יב.