מאמרים נוספים בפרשה
	דווקא התקיפות מועילה
	אחדות בהתחלה ואחדות בסוף
	עליונות של יהודי
	הערבות ההדדית ביהדות
	למען ה"רכוש הגדול"
	לא לדחות לרגע
	תפילה שבלב, הקול הפנימי
	הרמז של יוסף
	בלי פחד אבל עם כאב
	הסכר מגביר את הזרימה
	יהודי אינו מפחד מהעולם
	הכוח לנהוג בחסד
	כוח לשאת את קושי הגלות
	"תורתו אומנותו"
	האחריות לילד יהודי
	לא לעשות דברים לבד
	בקשות בזכות יוסף
	איחוד הממלכות
	הצער שלפני היציאה לגלות
	הצוואר הוא העיקר

קחו לכם מארץ מצרים עגלות (בראשית מה,יט)

כשהתוודע יוסף אל אחיו ושלח עמם הזמנה ליעקב אביו לבוא למצרים, הורה להם¹: "קחו לכם מארץ מצרים עגלות". אחר-כך, כשהגיעו אחיו ליעקב וסיפרו לו כי יוסף חי, אומרת התורה² שבתחילה "לא האמין להם". רק לאחר שראה את העגלות ששלח לו יוסף - "וירא את העגלות" - או-אז "ותחי רוח יעקב אביהם".

חז"ל³ מסבירים את הרמז הטמון בעגלות הללו. זה היה רמז ששיגר יוסף לאביו: "בשעה שפרשתי ממך... בפרשת עגלה ערופה הייתי עוסק". הנושא האחרון שלמד יוסף מאביו היה בדיני עגלה ערופה, והוא היה היחיד שידע מה למד עם אביו באחרונה. יוסף רמז זאת באמצעות משלוח העגלות, ולכן כשראה יעקב את העגלות, אמר⁴: "עוד יוסף בני חי".

לא התבולל

מוסיפים חז"ל⁵ ומסבירים, ששמחתו של יעקב הייתה כפולה - גם בשל עצם העובדה שבנו יוסף חי, וגם על שלא התבולל בין המצרים, אלא נשאר נאמן ליהדותו ולתורה שלמד מאביו. ברמז על העגלות ראה אישור לשני הדברים גם יחד.

העניין הזה של 'עגלה ערופה' אינו מקרי. כשאנו מתעמקים בתוכנה של מצווה זו, אנו מגלים עד מהרה את הקשר בין הנושא הזה לבין המצב המיוחד שבו עמד יוסף. לכן דווקא עניין זה שימש סימן ליעקב ש"יוסף בני חי".

אחריות הזקנים

מצוות עגלה ערופה היא, שכאשר מוצאים חלל בשדה ואין יודעים מיהו הרוצח, יוצאים זקני העיר אל מחוץ לעיר, ושם הם מכריזים⁶: "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו". הדבר מסמל את האחריות של זקני ושופטי ישראל לכל מה שמתרחש באזורם, והם מצהירים⁷: "לא ראינוהו ופטרנוהו בלא מזונות".

במובן הרוחני, יש כאן ביטוי לאחריותם של הזקנים לחיי הרוח של כל יהודי. אם מוצאים יהודי שהוא בבחינת "חלל נופל בשדה" - נטול חיות יהודית, והוא נופל תחת טרדות ה'שדה', המסמל את חיי העולם הזה - צריכים הזקנים לדעת שהדבר באחריותם. הם היו צריכים לצייד את היהודי הזה ב"מזונות" - בתורה ובמצוות, כדי שיעמוד מול קשיי החיים ב"שדה".

תוספת חיים

דבר זה רמז יוסף ליעקב: ציידת אותי בתורה ובמצוות, עד שגם לאחר שירדתי למצרים, "ערוות הארץ"⁸, ונשביתי בין הגויים, בכל-זאת עמדתי ביהדותי ובצדקתי ולא נעשיתי "חלל נופל בשדה".

כשראה יעקב את העגלות, שמח שמחה עצומה, עד ש"ותחי רוח יעקב" - הוא כאילו קיבל חיים חדשים. שכן כאשר דואגים לחייו הרוחניים של יהודי שני, לבל ייפול מול קשיי העולם, זוכים לתוספת כוח ולתוספת חיים רוחניים גם במובן האישי.

(מאת הרבי מליובאוויטש מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות, כרך ל, עמ' 222)

----------

1) פרשתנו מה,יט.

2) שם מה,כו-כז.

3) בראשית רבה פרשה צד,ג. ועל-דרך-זה בתנחומא פרשתנו יא. הובא בפירוש רש"י על הפסוק (בשינוי לשון).

4) פרשתנו מה,כח.

5) ראה גם פירוש מהרז"ו לבראשית רבה שם.

6) דברים כא,א ואילך.

7) רש"י שם. וראה סוטה מה, סוף עמוד ב במשנה (ועל הגיליון שם). ספרי על הפסוק.

8) בראשית מב,ט. שם יב. וראה קוהלת רבה על הפסוק (א,ד) "והארץ לעולם עומדת".