שאלה: באילו נסיבות דוחים את עריכת הברית של תינוק מהיום השמיני למועד אחר?
תשובה: הרמב"ם כתב בעניין זה: "סכנת נפשות דוחה את הכול, ואפשר למול לאחר זמן, ואי-אפשר להחזיר נפש אחת מישראל לעולם". מדיוק לשונו משמע, וכך הבין הגאון הרוגצ'ובי, שאם מלים באיחור מפני דרישות ההלכה, נחשב כאילו נימול התינוק למפרע בזמנו, כי ה'ברית', הקשר של כל יהודי עם הקב"ה, היא קשר חזק ועצמי, והמילה רק מגלה זאת אצלו.
הנה שניים מהמקרים שיש בהם חילוקי דעות הלכתיים:
משקל: יש מוהלים המקפידים שלא למול תינוק עד שיגיע למשקל 2.740 ק"ג, ויש הסבורים שצריך למול ביום השמיני גם במשקל נמוך יותר, אם הוא מעל 1.500 ק"ג ועומד בתנאי השחרור מהפגייה. הרבי מליובאוויטש כתב על כך: "בכיוצא-בזה, ספיקו – לחומרא" (הכוונה להחמיר בפיקוח נפש ולא למול).
צהבת: צהבת זיהומית היא מחלה לכל הדעות. יש מקילים למול במקרה של צהבת-יילודים. אחרים דורשים להמתין גם אז, עד שתרד הצהבת לגמרי. יש דורשים ירידה לרמות מסויימות. הרבי מליובאוויטש הורה להמתין לאחר שהיילוד התרפא ממנה ועד הברית שבעה ימים שלמים. הרב זלמן-שמעון דבורקין ז"ל, שהרבי הפנה אליו לקביעת הפרטים, קבע: עד דרגה 10 עושים מילה בזמנה. מ-10 עד 15 ממתינים שהצהבת תרד למטה מ-10, ומלים מיד (אולם מכיוון שכבר נדחה ואינו בזמנו, יש להמתין עוד יום, כדי שהצהבת תרד עוד קצת). למעלה מ-15 נקרא 'חולה בכל גופו' וממתינים עד שהצהבת תרד למטה מ-10, ואחר-כך ממתינים עוד שבעה ימים שלמים מעת-לעת.
מקורות: רמב"ם הל' מילה ספ"א, וצפנת פענח שם. לקוטי שיחות ח"ג פ' תזריע. היכל מנחם כרך א עמ' מו. תודה למוהל הרב משה קליין, ברוקלין נ"י. וראה אנציקלופדיה הלכתית-רפואית ח"ד ערך 'מילה' עמ' 547 ו-562. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
