בתחילת הבריאה נברא גם הרע, אולם תפקידו המקורי היה לשמש קליפה לפרי – כמגן על הפרי שבתוכו. בגלל חטא עץ הדעת התערבבו התחומים בין הטוב לרע, ובעצם התערבבו הקליפה והפרי. מאז עלינו לעסוק בהפרדת הקליפה מהפרי ובסילוק ה'קליפות' שמסיטות אותנו מתפקידנו האמיתי. כאשר עבודה זו תסתיים, תבוא הגאולה, ואז יחזרו ה'קליפות' לייעודן המקורי.
כוחות הרע מכונים 'סטרא אחרא' או 'קליפה'. 'סטרא אחרא' פירושה המילולי הוא – הצד האחר, והכוונה היא כמובן לאותו צד שעומד נגד הקדושה. 'קליפה' היא ממשמעות פסולת, ואף זה ביטוי לכוחות הרע, שאינם אלא פסולת מהקדושה.
מקורות הקיום של הרע
תורת החסידות מסבירה שלכל דבר בעולם יש מקורות יניקה רוחניים, שמהם הוא שואב את קיומו וחיוּתו. כשם שקיימים מקורות יניקה בקדושה, המזינים והמחיים את כל הדברים הטובים והחיוביים שבעולם, כך יש מקורות יניקה ב'סטרא אחרא', שמהם נובעת החיוּת של כל הדברים השליליים והרעים. כשיהודי לומד תורה או מקיים מצווה, הוא מקבל באותו רגע חיוּת רוחנית-נפשית מעולמות הקדושה. לעומת זה, כשאדם עושה דבר שלילי או מדבר וחושב על דברים רעים – חיוּתו הרוחנית באה ברגע זה מהיכלות ה'קליפות'.
אין פירוש הדבר שיש, חלילה, שתי רשויות עצמאיות ובעלות כוח – הקדושה וה'קליפה'. מחשבה כזאת היא כפירה באחדותו יתברך החובקת את כל המציאות. החיוּת הנובעת מה'קליפה' אינה שלה, ומקורה אף הוא בקדושה. אלא שהקב"ה ברא את העולם במתכונת שחיוּת אלוקית מצומצמת מתלבשת בתוך ה'קליפות' ומעניקה להן כוחות להחיוּת את כל ענייני הרע שבעולם. הקב"ה עשה זאת כדי שתתאפשר בחירה חופשית בין הטוב לבין הרע, ולכן נתן קיום לרע.
תורת החסידות מסבירה, שאף-על-פי שהחיוּת של ה'קליפה' נובעת מהקדושה, הרי החיוּת שנקצבה לה מלכתחילה, היא מזערית ומצומצמת ביותר. לוּ הייתה נשארת עם החיוּת הזאת בלבד, היה העולם שלנו נראה אחרת לגמרי. הצרה היא שה'קליפה' מקבלת תוספות-חיוּת שלא נקצבו לה, וזאת על-ידי מעשי האדם.
הכול בידי האדם
בקוהלת נאמר: "גם את העולם נתן בליבם". החסידות מפרשת שהקב"ה הפקיד את העולם כולו, כביכול, ברשותו של האדם. כשהאדם עושה טוב ועוסק בענייני קדושה – הוא גורם לנביעה יתרה של חיוּת אלוקית. לעומת זה, כשהוא עושה דברים רעים ומשקיע את כוחותיו בעניינים שהם הפך הקדושה – הוא מוסיף כוחות ב'קליפות' וב'סטרא אחרא'.
זו גם המשמעות הפנימית של המאמר "מצווה גוררת מצווה ועבֵרה גוררת עבֵרה" – המצווה מוסיפה כוח בקדושה, וכשזו מתחזקת, היא תובעת ומסייעת לקיים עוד מצווה; וכשאדם עושה עבֵרה ומחזק את כוחות הרע, יש לרע כוחות נוספים לגרור אותו לעוד עבֵרה.
עם זה, נקודת התורפה המרכזית של ה'קליפה' טמונה בהעדר הקיום העצמאי שלה, ובכורח שלה לינוק את כוחה מן הקדושה. מכאן שתחושת קיומה של ה'קליפה' אינה אלא אחיזת עיניים ואשליה. היא בבחינת חושך, שאין לו מציאות משלו ושהוא נמוג מאליו מול האור. כל ההפרעות והמכשולים שה'קליפה' מציבה בדרכו של היהודי, אין להם קיום ממשי. ברגע שהוא עומד בַתוקף על רצונו לעבוד את ה' – הם נמוגים ומסתלקים מאליהם. צריך לזכור זאת ולעמוד נגד הניסיונות בתוקף המתאים, ואז רואים שבעצם לא הייתה ל'קליפה' שום מציאות אמיתית, כפי שיתגלה בזמן הגאולה שיצר הרע יֵראה כחוט-השערה בלבד. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
