הרבי משקיע עמל וזמן מרובים בהשלמת סדרת השדי-חמד, הדפסתה והפצתה * "הנחיצות להחיות שוב ולהדפיס יקר מציאות זה, היא גדולה מאוד" * "כ"ק מורי וחמי אדמו"ר שליט"א בחר בו לזכות אותו בזכות הנצחית של מזכה הרבים", כותב הרבי לנדיב שסייע בהדפסת הספרים * רשימה שנייה

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

בחודש אדר תש"ח עלה על הפרק רעיון הדפסת סדרת ה'שדי חמד' והרבי כותב על כך לחסיד הרב דוד ברוומן, שהיה ראש המתעסקים בהדפסת ספרי קה"ת באירופה (אגרות-קודש כרך ב עמ' שכב-ג):

כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א רוצה להדפיס את כל השדי-חמד בנייר וכריכה היותר יפים, ומטובו לחקור ולהודיע האפשריות והמחירים בזה - (לערך ארבעת אלפים ותק עמודים, בשמונה כרכים).

"זמן רב הנני עוסק"

הרבי התגייס למלאכה והיה מעורב בהוצאה-לאור (העיונית והטכנית) של השדי-חמד, על כל חלקיו.

"בטח ידוע לכבוד-תורתו שזה מזמן רב שהנני עוסק על-פי הוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקלל"ה נבג"מ זי"ע בהוצאה-לאור עוד-הפעם את השדי חמד" - כותב הרבי לגאון החסיד רבי שלמה-יוסף זווין (אגרות-קודש כרך ד' עמ' תפז) בט"ז אלול ה'תיש"א.

"בהנוגע לשד"ח [לשדי-חמד] להוסיף ע"ד [על-דבר] הוצאת קה"ת ומעלותי' בשולי הגליון" - הוראה זו שמסר הרבי, נמצאה בכתב-יד-קודש (פורסמה בספר 'נלכה באורחותיו' עמ' 254) ותוכנה - להוסיף בהערה לרשימה (קטלוגית?) מסויימת, אודות המעלות המיוחדות שבמהדורת ה'שדי חמ"ד' של קה"ת אשר, כאמור, הרבי בעצמו עסק בהוצאתה-לאור.

"מפני העדר הפנאי"

העבודה על השלמת הסדרה ארכה כמה שנים. בי' במנחם-אב תשי"ב (אגרות-קודש כרך ו עמ' רס) מפרט הרבי לפני הרב זווין את הסיבות לעיכוב בהופעת הכרך העשירי בסדרת הספרים שדי-חמד:

הכרך העשירי של השדי-חמד עדיין לא הופיע, מפני העדר הפנאי שלי לעבור, על-כל-פנים בשטחיות, על אופן סידור המפתחות וכו' - כי נוסף על ההסכמות וקונטרסים השונים (שכבר נדפסו בשדי-חמד שמאז), הנה נערכו בכרך העשירי: מפתח כללי על-סדר הא"ב של הכרכים (שבו יהיו מעורבים הערכים הבאים במערכת הכללים ואלו שבאסיפת דינים. כי מסופקני אם להמחבר בעצמו היתה שיטה מסויימת בחילוקים, ומבוססת), וכן מפתח המחברים, והספרים. ומובן שכ[ש]יצאו-לאור יושלח לכבוד-הדרת-גאונו שי'.

להחזיר את הרוח לגוף

קשיים לא חסרו. הקושי הגדול ביותר היה, כמובן - המימון. תרומה ראשונית ניתנה מנדיב ששם משפחתו קרויזר, אשר בז' באדר א' תש"ח שיגר לו הרבי את האיגרת הבאה (כאן בתרגום חופשי מאגרות-קודש כרך ב עמ' שב):

כבוד הנדיב הנכבד הוו"ח אי"א חובב תורה ורודף צדקה, העסקן הנעלה, כמר צבי אליעזר שי' בר' אברהם עביר הלוי קרויזר

שלום וברכה!

הנני מנצל את ההזדמנות להביע לו תודה לבבית בשם "מרכז לעניני חינוך" על יוזמתו החשובה וסיועו להוציא לאור הדפוס את סדרת ספרי האנציקלופדיה הידוע בשם "שדי חמד" מאת ר' חיים חזקיהו מדיני, ז"ל.

בבד בבד מאשרים אנו את קבלת נדבתו החשובה - התשלום הראשון בעד פעולה זו קבלה רשמית מצו"ב.

ספר-אנציקלופדיה זה אשר כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א בחר בו [בנמען] לזכות אותו בזכות הנצחית של המזכה את הרבים, הינו אנציקלופדיה חשובה ביותר המכילה פסקי דינים להנהגתו של יהודי, יחיד ורבים, על פי האחרונים ואחרוני אחרונים.

כבר לפני המלחמה האחרונה אזל הספר, והדפיסו אותו בפולין בתרצ"ט-ת"ש. אבל יחד עם מליוני הקרבנות הקדושים, שנספו על-ידי הרוצחים י"ש, הושמד גם ספר זה, כך שהנחיצות להחיות שוב ולהדפיס יקר מציאות זה, היא גדולה מאד.

בדיוק בתקופה זו אנו קוראים בתורה את הפרשיות בהן מדובר על בניית המשכן, שבמקומו בא אחר כך בית-המקדש. שונאי ישראל החריבו את בית-המקש שלנו, אבל היתה להם שליטה רק על העצים ואבנים, על הדברים הגשמיים החומריים; על הקדושה הרוחנית אין לשונאים שליטה.

כך גם עם מליוני היהודים שנספו על קידוש השם והספרים הקדושים שנשמדו, רק הגוף והנייר הושמדו, אבל הנשמות ורוח הספרים הם נצחיים.

אבל נשמה ללא גוף אינה תכלית העולם, בדיוק כמו שגוף ללא נשמה אינו יכול להתקיים על-ידי טיפוח דור חדש כרוח הקדושים והטהורים שלנו, ועל-ידי הדפסת הספרים הקדושים מחדש והפצת רוחם, מחברים שוב את הרוחניות בגופים ולבושים גשמיים.

באיגרת נוספת אל מר קרויזר מדגיש הרבי (אגרות-קודש כרך ג עמ' סז) , כי יוזמתו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ בהדפסת הסדרה מדגישה ומבליטה את עבודתו הכוללת והמסועפת שלו לדאוג הן לספרי חסידות בתחום האמונה והן לספרים כמו השדי-חמד, שמכילים פסקי-דין הנוגע לכל המאורעות בחיי היום-יום של יהודי.

כסף מנלן

המנדב השני, ואולי המרכזי יותר, היה יהודי ושמו ר' יוסף רובינסון. מי שדירבנו את התורמים והנדיבים היו החסידים הרב שלמה-אהרון קזרנובסקי והרב יעקב כ"ץ משיקאגו (זכרונם לברכה).

"ותודה לא-ל אשר למרות ההוצאות העצומות שבדבר והטרחה המרובה ביותר כבר הוצאנו לאור ט' כרכים..." מתבטא הרבי לפני הרב זווין (אגרות-קודש כרך ד' עמ' תפז).

כך למשל בחודש סיון תש"ט ביקש אחד הנדיבים לעכב שיק מסויים שמסר עבור ההדפסה. בט' בסיוון תש"ט (אגרות-קודש כרך ג עמ' קטז-קיז) כותב הרבי:

למדפיס הנני מחויב לשלם כסף לא יאוחר מהשבוע הבא, באם לא יעצור עקב כך את עבודתו ב'שדי חמד".

ולמנדב עצמו כתב (שם, עמ' קטו-קטז):

מכיוון שהבטחנו למדפיס לשלם לו עוד קודם חג השבועות, מנהלים אנו עמו משא-ומתן כדי שימתין, על סמך הבטחתכם שבמשך 10 ימים תעבירו בשורה טובה. בטוחני שבעזרת ה' תעמדו בהבטחתכם כדי שהעבודה לא תיפסק בעיצומה.

(ראה עוד באגרות-קודש מוהריי"צ כרך י שלוש אגרות בעמ' קעו-ח).

"מאיזה טעמים"

כך או כך, עמוס עבודה מרובה בעריכת וההדרת ספרים, בנוסף לטרדות של שאר המחלקות בארגונים 'מרכז לענייני חינוך ו'מחנה ישראל' - התפנה הרבי לעסוק בהדפסת השדי-חמד, כפי שמתבטא באיגרת מכ"ו במנחם-אב תש"ט (אגרות-קודש כרך ג עמ' קעב):

...אחרי זה באה ההתעסקות בהוצאה-לאור של השדי-חמד (כי הכרך הראשון צריך להופיע, מאיזה טעמים, לא יאוחר מי"ב אלול, ובמילא מאיץ המדפיס שלא לעכב גם שאר הכרכים).

"סכום עצום שלא שיערתי"

עם סיום ההדפסה - בשנת תשי"ג - כותב הרבי לרה"ח הרב יהודה שמוטקין (אשר זכויות הדפסת הספר היו שייכות למשפחתו):

בכלל עלו הוצאות ההדפסה של השדי-חמד לסכום עצום שלא שיערתי מראש. ומובן, אשר לולי עזרת הנדבות בייחוד לתכלית זו לא היו נדפסים הכרכים שעד עתה, וכן הכרך האחרון הנמצא עתה בדפוס, כי ההכנסה ממכירת הספרים פעוטה היא למאוד, וגם זה קשור עם הוצאות נוספות, ובטח יצליח ה' יתברך.

הרבי מבאר 'עניין' לבקשת הנדיב

בראש-חודש סיוון תש"י התוועד הרבי עם חסידים. לימינו ישב מר יוסף רובינסון, היהודי שהואיל לשלם את התשלום האחרון של המשכנתא על רכישת 770, ונטל חלק גם בהדפסת השדי-חמד.

בערב ראש-חודש שהה הרבי ב'אוהל' וגם מר רובינסון היה ב'אוהל'. הרב ישראל דז'ייקובסון אמר לו שיאמר על ה'אוהל' כי הוא מקבל על עצמו להשלים את הדפסת יתר הכרכים של השדי-חמד. הלה אכן אמר את הדברים תוך כדי החזקת אחד הכרכים בידו.

בהמשך ההתוועדות (ראה 'ימי בראשית' עמ' 158 ואילך; 'תורת-מנחם - התוועדויות' כרך א עמ' 85 ואילך), פנה מר רובינסון אל הרבי וביקש מהרבי לבאר עניין בשדי-חמד.

הרבי הקדים ואמר:

עבור ההוצאה-לאור של השדי-חמד ראוי היה לערוך התוועדות מיוחדת.

הרבי הוציא מכיסו את מפתח חדרו ומסרו לבחורים. הורה להם להביא מחדרו כרך אחד של השדי-חמד. על השאלה "איזה כרך?", השיב הרבי, "איזה שיעלה בידך".

הובא אחד הכרכים ופתחו ב"מערכת ד' מינים", הרבי עיין מעט מספר רגעים בספר ואמר:

"מדובר כאן אודות קניית אתרוג - אם יש לשלם מיד או לאחר זמן. בתחילת דבריו מביא השדי-חמד שיש להיזהר ליתן הכסף מיד..."

הרבי סיפר על שקלא-וטריא בינו לבין כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ שלא הקפיד לשלם מיד, ואחר-כך קשר את עניין האתרוג עם כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ והבניין שלו.

שתי גלויות בכתב-יד

עובדה נוספת הקשורה לעבודה על השדי-חמד: בשלב מסויים של העבודה על השדי-חמד השיג הרה"ח הרב יצחק-דוד שיחי' גרונר והמציא לרבי שתי גלויות בכתב-יד השדי-חמד. הרבי הראם לכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ ואמר שאחת מהן, מסיבה מסויימת, בוודאי שאי-אפשר להדפיס, אך אולי ידפיסו את השנייה (מסיבה  מסויימת, איננה ידועה, לא נדפסה לבסוף שום גלויה).

השלמת הסדרה והפצתה

בי"ח בטבת תשי"ב כותב הרבי להרב זווין (אגרות-קודש כרך ה עמ' קמח): "ובינתיים בטח הגיעו לידו... כרכי השדי חמד ששלחום מכאן...".

בט"ז שבט תשי"ג להרה"ח ר' יהודה שמוטקין (אגרות-קודש כרך כא עמ' קצא): "זה מכבר נשלח לו סעט שדי-חמד, ועתה נשלח לו עוד סעט".

"הננו בזה לבקשו שיואיל נא להמציא שורת הספרים 'שדי חמד' להרה"ג כו' יוסף שי' דינקליס מירושלים ת"ו (ת.ד. 5081) ושזהו על-פי הוראה מכאן. ותשואת-חן מראש על הטרחא בזה ועל הידיעות הנעשה בזה" - נכתב בכ"ג בסיוון תשי"ח להרה"ח ר' אברהם פאריז (בחתימת "א. קווינט מזכיר" - 'אחד היה אברהם' עמ' 257).

השגת-גבול

"יצא פה קול שמדפיסים בקעמפס [=מחנות הפליטים בגרמניה] את השדי-חמד, ומטובו להודיעני אם כן הוא, ולפרסם באופן אופיציאלי [=רשמי], שרשות ההדפסה שלנו היא, וש'קה"ת' כבר מדפיסו" - כותב הרבי להר"ד בראוומן (אגרות-קודש כרך ג עמ' עט).

התברר שאכן כן הוא והרבי (שם עמ' קסב) כותב כי "מאנשי אונגארן הדפיסו עתה כמה מחלקי השדי-חמד כמו שנדפס מאז".

לא הייתה זו הפעם האחרונה שהדבר נעשה. כשהודפסה הסדרה פעם נוספת, ללא רשות, היו שהעלו סברה להגיש כנגד משיגי-הגבול תביעה משפטית, אך הרבי דחה זאת - "לנהל משפט על-דבר השדי-חמד... - לדעתי, אין כדאי" (ז' אדר-שני תשי"א צילום כתי"ק ב'כפר חב"ד' שם).

תולדות השדי-חמד

נחתום את שתי רשימותנו ברשימה על "תולדות המחבר - ראשי פרקים", כפי שפורסמה בהקדמה לשדי-חמד שבהוצאת קה"ת:

"רבי חיים חזקיהו מדיני נולד בירושלים עיה"ק ת"ו ביום ז' לחודש חשוון, שנת ה'תקצ"ג לאביו הרב רפאל אליהו ולאמו מ' קאלו וידה.

"עוד בשחר טל ילדותו הצטיין בכשרונותיו הנשגבים, בהתמדתו הגדולה ובבקיאותו הנפלאה.

בילדותו יצק מים על יד חכמים ורבנים מפורסמים, וביחוד הרב הראשון לציון מוהר"ר יצחק קובו והרב מוהר"ר יוסף ניסים בורלא שהיה ראב"ד ירושלים.

"בשנת תרי"ג מת עליו אביו, ונשאר הוא לבדו נושא בעול הפרנסה לכלכל את רעייתו הרבנית מרת רבקה ואת אמו ושתי אחיותיו הקטנות, והוא לא הסכין לכך, כי כל מעייניו היו תמיד בלימודיו ובספריו. אז נשמע לעצת חכמי העדה והעתיק מושבו - בשנת תרי"ג - לקושטא, מקום שבו גרו קרוביו, גבירים וחכמים.

"לאט לאט החלו בני קושטא להכירו ולהוקיר ערכו, ומגדולי הרבנים השתעשעו עמו בתורה, גם הציעו לו משרת דיין, אבל הוא לא רצה לקבל עליו משרה שתפריע אותו בהתמדתו הגדולה, וישב לילות כימים לשקוד על דלתי התורה והעבודה, לבד שהיה נותן שיעורים פרטיים בתורה, וימלא כרסו בש"ס פוסקים ראשונים ואחרונים וגם מחכמת הנסתר לא הניח ידו.

"בשנת תרכ"ה יצא לאור ספרו "מכתב לחזקיהו" הכולל חידושים בששה סדרי משנה, חדושי גפ"ת למסכת ברכות וסדר מועד, ושאלות ותשובות שונות. בספרו זה מראה הרב חיים-חזקיהו מדיני בקיאות עצומה בכל חדרי התורה ועד מהרה קנה לו שם גדול בין רבני וחכמי טורקיא ושמעו הולך וגדול.

"כי"ג שנה ישב בקושטא. וכשרבו עליו טרדותיו בעיר הבירה, נעתר לבקשת עשיר גדול ממדינת קרים (דרום רוסיה), שבא לקושטא לרגלי מסחריו, והציע לפני החח"מ ללכת אתו לקרים בהבטיחו לו פרנסה מתוך מנוחת הנפש והגוף.

"לא יפלא כי החח"מ קבל הצעתו וירחיק נדוד לארץ קרים, ובשנת תרכ"ז, והוא אז כבן ל"ג שנה, התישב בקראסובזאר אשר בקרים.

"בימים ההם היו יהודי קרים כצאן אשר אין להם רועה, ובבוא החח"מ למדינתם קבלוהו בשמחה גדולה ובכבוד רב וישימוהו לראש עליהם ויכבדוהו כראוי לאדם גדול שכמותו. ואמנם רועה נאמן היה לצאן מרעיתו, במשך כל הל"ג שנה שחי ביניהם הקדיש כל ימיו לייסד ישיבות ולהרבות תורה ויאצל מרוחו עליהם וישרש גם מדות טובות בלבותם.

"פרק בפני עצמו הם מידותיו התרומיות ענוותנותו וצדקתו - ומקצת מהם יש לראות בצואתו שנדפסה בסוף ספר שדי-חמד, ואופיני הוא אשר את שלושת בנותיו השיא לתלמידיו מופלגי תורה ובעלי מלאכה, האחד - סנדלר, השני - חייט, והשלישי - עושה כובעים.

"בשנת תרכ"ח מת עליו בנו יחידו, ויחבר לזכרונו את ספרו "אור לי" וידפיסו (איזמיר, תרל"ד) בהעלם שמו לגודל ענוותנותו, כולל תשובות ופלפולי דאורייתא בסגנונו הצח.

"וכאשר הניח לו ה' מסביב, שם ליבו להחל הבנין הנהדר אשר שאף אליו תמיד - לחבר אנציקלופדיה של הלכה. ופרי עמלו הרב היה ספרו הגדול והמפורסם 'שדי חמד', שרוב חלקיו יצאו לאור עוד בחיי המחבר (מהם בכמה מהדורות) ומקצתם אחרי פטירתו.

"בספרו זה שם לו המחבר למטרה להמציא למעיין בו כל דין והלכה (וגם כמה עניינים באגדה) על שורשיהם, יסודותיהם וענפיהם מהתלמוד עד אחרון שבאחרונים. מסודר במשא ומתן ושקלא וטריא עם המקורות שמהם שאב אוצר ידיעותיו ופסקי דיניו.

"הספר 'שדי חמד' נתחבב ונתפרסם בכל המדינות, והרב המחבר נעשה כשולחני מפורסם ונאמן, אשר אליו הריצו שאלות ותשובות מכל קצוי תבל בבקשה לחוות דעתו המכרעת.

"גדולי עשירי רוסיה ביודעם כי הרב המחבר מנער כפיו מקבל מתנת כסף, העניקו לו ממיטב ספריהם בספרות התלמודית למען יהיה לו די חומר לבניינו הגדול, והחח"מ הרבה תורה ותושייה לשכלל חיבורו ככל האפשר.

"בשנת תרנ"ט החליט הרב השדי-חמד לעזוב את ארץ מגורו ולשוב אל אדמת הקודש לירושלים, פה נתקבל בכבוד ושמחה, והוא גם הוא שמח למילוי תשוקתו להתיישב באה"ק ת"ו.

"כעבור זמן קצר העתיק מושבו לעיר חברון. וישימו עליו שם משרת 'חכם באשי' ואבד"ק חברון, ראשית מעשהו - יסד שם ישיבה, וגם הוא הגיד בה כמה שיעורים, קבע שיעורים לבעלי-הבתים. נלחם בתוקף נגד הצעת חברת 'כל ישראל חברים' לייסד בחברון בית-ספר ויבטלה, ועוד ועוד.

"בערב שבת וערב חנוכה, כ"ד יום לחודש כסלו, בשנת תרס"ה - נסתלק בחברון זקן ושבע ימים. ושם מ"כ. תנצב"ה".