שאלה: מתי וכיצד מגביהים את ספר-התורה, ומה משמעות ההגבהה?
תשובה: במסכת סופרים אמרו ש"צריך החזן להראות את הספר-תורה לכל הציבור, ומראה פני כתיבתו לעם העומדים לימינו ולשמאלו, ומחזירו לפניו ולאחריו, שמצווה לכל האנשים והנשים לראות הכתב ולהשתחוות מולו, ולומר (דברים ד,מד): וזאת התורה אשר שם משה לפני בני-ישראל". המנהג הרווח (אך לא בחב"ד) להצביע באצבע לעבר ספר-התורה.
במקור היו מגביהים את הספר לפני קריאת התורה, לכבוד התורה, וכן מנהג הספרדים (וחלק מהחסידים בארץ-ישראל). האשכנזים וחב"ד מגביהים וגוללים אחרי הקריאה, כדי שהמון העם המצפים להגבהה, יאזינו בינתיים לקריאה.
לכתחילה צריך לפתוח את הספר לפני ההגבהה, עד שייראו שלושה עמודים (טורים) מתוכו.
בשעת ההגבהה, ישתדל כל אדם להתקרב עד שיוכל לקרוא את הכתוב בספר-התורה.
גלילה: למנהג האשכנזים המגביה מתיישב וסוגר את הספר. למנהג חב"ד המגביה מניח את הספר על הבימה וסוגרו, ואז יושב על הספסל, וה'גולל' כורך את האבנט על הספר (למנהג הספרדים – גוללים בעמידה, אחרי הקריאה). יש לגלול את הספר כשהתפר שבין היריעות באמצע, שאם ייקרע – ייקרע התפר.
בגלילת הספר (למנהג האשכנזים וחב"ד) נהוג לכבד גם קטנים מביני דבר, כדי לחנכם במצוות.
המנהג הרווח לקשור את האבנט בתחילת השליש העליון של הספר, ולמנהג חב"ד בתחילת השליש התחתון.
מקורות: מסכת סופרים פי"ד הי"ד. טושו"ע או"ח סי' קלד ו-קלז, נו"כ, שכנה"ג, ערוה"ש ו'מנהג ישראל תורה'. שערי אפרים, שער י. ספר המנהגים - חב"ד עמ' 15. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
