שאלה: בקניית חליפה או סוודר, האם אפשר לסמוך על הצהרת המוכר שאין בהם שעטנז?
תשובה: ככלל, בכל דבר שצריך בדיקה אין לסמוך על עדות המוכר בלבד, שהוא בעל עניין. בשעטנז אף המוכר עצמו אינו יודע בדרך כלל אם יש שעטנז בבגד.
התורה אסרה כל לבישה או העלאה על הגוף של בגד שיש בו חיבור של צמר עם פשתן.
בירושלמי, ברמב"ם ובשולחן ערוך נפסק שאין ללבוש בגד שיש ספק אם יש בו שעטנז עד שייבדק. יש מי שתלו זאת בשאלה אם השעטנז הוא כיום 'מיעוט המצוי', שיש כמה דעות בהגדרתו.
רבים מוכרים חליפות בלי תווית בדיקה, על סמך 'בדיקת מדגם'. אך האמת היא: א) בכל מצב שצריך בדיקה מן הדין, יש לבדוק כל פריט, ולא דיי בבדיקת מדגם. ב) אפילו 'מדגם' אין כאן, כי לעיתים קרובות מדלגים על קווי ייצור או על יצרנים, מה גם שאפילו במהלך הייצור קורה שמחליפים את חומרי הגלם.
בסוודרים של בנות מצויות 'אפליקציות' ורקמות שכל אחת ואחת מהן עלולה להיות בהרכב אחר, והיצרן אינו חייב לציין את המרכיבים שלהן על התווית. אם מדובר בסוודר שיש בו צמר, יש צורך בבדיקה יסודית.
בגדים (ובפרט כובעי פרווה) ותחפושות מרוסיה וממזרח אירופה, מעילי חורף ומעילי פרווה (גם כשאין ידוע על רכיבי צמר בהם); חצאיות, מכנסיים, ז'קטים וחליפות גברים או נשים המכילים צמר או פשתן – חייבים בבדיקה.
גם בגד שנקנה לפני שנים ולא נבדק עלול להכיל שעטנז, ויש למסור אותו לבדיקה.
מקורות: ראה ירושלמי כלאים פ"ט ה"ד. עירובין צז,א. רמב"ם הל' כלאים פ"י הכ"ח. שו"ע יו"ד סי' שא. ערוה"ש יו"ד קיט ס"א-ט. מלבושי ישע פ"א סט"ז ובהערות. וע"ע שו"ת אגרות משה יו"ד ח"א סי' עב. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
