היתר לעצם האכילה

"זאת החיה אשר תאכלו" (ויקרא יא,ב). התורה פתחה בציון בעלי-החיים המותרים באכילה, כי מצד הסברה היה ראוי ורצוי שלא לאכול שום בעל-חיים, כמאמר חז"ל (פסחים מט,ב): "עם-הארץ אסור לאכול בשר"; לכן ראתה התורה לומר בתחילה את החידוש שמותר לאכול בשר.

 (חתם-סופר)

מה שמותר - מיותר

החסיד רבי מרדכי מהורודוק סיפר: הפתגם הראשון ששמענו מאדמו"ר הזקן כשבאנו לליאוזנה  היה: "מה שאסור - ודאי אסור, ומה שמותר - מיותר". כשלוש-ארבע שנים 'עבדנו' על פתגם זה, עד שהצלחנו ליישמו בכל ענייני חיינו, ורק אז נכנסנו אל הרבי ל'יחידות', לשאול דרך בעבודת ה'.

(ספר המאמרים תרפ"א)

העיקר בידי האישה

הקב"ה מסר את כל הקדוש בעם-ישראל ואת ייסוד בית בישראל, בהעמדת דור ישרים וחינוכם, בכשרות האוכל, ואצילות טוהר קדושת השבת - בידי נשי ישראל. האישה אשר תמלא חובתה ותעודתה בחיי המשפחה, בהנהגת הבית ובחינוך על-פי התורה, עליה הכתוב אומר: "חכמות נשים בנתה ביתה".

(היום יום)

זהירות מאכזריות

הסימן הגדול בעופות הוא הדריסה. כל עוף דורס לעולם טמא הוא, מפני שדמו מחומם לאכזריות, ונותן אכזריות בלב האוכלו. אין בכל העופות האסורים שאינו דורס זולת אחד, ואין בבהמות הטהורות שהן מעלות גרה ומפריסות פרסה מי שהוא "דורס", ולכן מותרות הן באכילה.

(רמב"ן)

חסד עם החברים

"ואת החסידה" (ויקרא יא,יט). למה נקרא שמה חסידה, שעושה חסד עם חברותיה (חולין סג). אם-כן למה נמנית החסידה עם העופות הטמאים? אלא שחסרונה בכך "שעושה חסד עם חברותיה". חוץ מ"חברותיה" – מאנשי-שלומה – אין היא נותנת את דעתה על איש.

גשמיות ולא חסידות

רבי נפתלי מרופשיץ אמר בדרך הלצה: החסידה טמאה, משום שהיא נוהגת כמנהג גבירים מסויימים, שבמקום לעזור לנזקקים בצרכים גשמיים הם מרעיפים עליהם חסידות.

דיוק התורה

מופלא הדבר, אלפי שנים חלפו מאז ניתנה התורה, וחוץ מהבהמות והעופות המנויים בה, לא גילה איש במשך הזמן עוד בהמה או עוף שיש בהם סימני הטהרה שהתורה מונה.

(הכוזרי)

טמטום המוח והלב

המאכלות האסורים, נוסף על גודל האיסור והעונש שיש לאדם האוכלם, הם מטמטמים את הלב ואת המוח. טמטום זה מוצא את ביטויו בחיי היום-יום של היהודי. ענייני תורה ומצוות נעשים לו כזרים, עד שדברים שהיו מופרכים אצלו קודם-לכן, פתאום הוא מוצא את עצמו שייך אליהם.

(אגרות-קודש)