הטייסים הפעילו את מנועי המטוס וביצעו את הנהלים הקבועים לקראת ההמראה. מאחורי הקברניט הראשי ישב בנו, צעיר לקראת גיוס. זו הייתה טיסה של אל-על מטענים, ובטיסות כאלה הצוות רשאי לצרף בני משפחה.
המטוס היה בדרכו לשוב לארץ מהמזרח הרחוק. ההמראה התנהלה כרגיל, וכעבור כמה שעות טיסה נחת המטוס לשם תדלוק באלמה-אטה שבקזחסטאן. הצוות המתין לסיום התדלוק ולהמשך הטיסה ארצה.
"יש תקלה בדלת המטוס!", באה פתאום הודעה מאת המכונאים. הקברניט ניגש לבדוק בעצמו את הדלת, ואכן, התברר שאירעה תקלה נדירה ביותר, שאמנם בספרי ההדרכה נכתב עליה, אך מעולם לא נתקל בשכמותה. המשמעות הייתה שהם נאלצים להישאר במקום זמן בלתי-מוגדר.
אנשי הצוות נטלו את חפציהם האישיים ויצאו לשהות במלון עד תיקון התקלה, ואז התברר לקברניט שיש עוד בעיה. לכל אנשי הצוות הייתה אשרת-כניסה חוקית לקזחסטאן, אולם לבנו לא הייתה אשרה. לא עלה על הדעת שיידרשו לכך.
שעות של טלפונים עברו עליהם, בבקשות ובהפצרות ובניסיון לערב גורמים בכירים, עד שלבסוף ניתנה לבן אשרה זמנית. הקברניט ובנו הגיעו אל חדרם במלון מותשים לגמרי. "צריך להודיע לאימא על העיכוב", אמר הבן. "נכון, בגלל כל התסבוכת שכחתי להתקשר", השיב האב ומיהר להתקשר אל רעייתו.
באותה תקופה החלה אשת הקברניט (שמם שמור במערכת) להתקרב ליהדות. היא נהגה להשתתף בקביעות בשיעורי חסידות שמוסרת אישה מכפר-חב"ד במושב שהיא מתגוררת בו. בעלה כיבד את דרכה של רעייתו, אך המשיך בחייו הרגילים.
ברגע הראשון, כששמעה האישה מבעלה על העיכוב, נפלטה מפיה אנחת אכזבה, אולם מיד לאחר מכן קראה בהתרגשות: "איזו השגחה! הלוא היום בדיוק כ' במנחם-אב, יום ההילולא של הצדיק רבי לוי-יצחק שניאורסון, הטמון באלמה-אטה".
הקברניט, שכבר התרגל לשמוע מפי אשתו על סיפורי השגחה ואמונה, שאל אותה בעייפות: "אז מה את רוצה ממני?". היא ניסתה לדבר על ליבו והסבירה שיום פטירת הצדיק הוא יום זכאי, וכי תשמח מאוד אם בעלה ובנם יֵלכו להתפלל ליד ציונו של הצדיק ולבקש את משאלות ליבם. "עזבי, אין לי כוח לזה", השיב הבעל.
רבי לוי-יצחק שניאורסון, אביו של הרבי מליובאוויטש, שימש רבה של יקטרינוסלב (כיום דנייפרופטרובסק) באוקראינה, ניהל את רבנותו בגאון והיה סמל לתקיפות ולנחישות על עקרונות האמונה היהודית מול השלטון הקומוניסטי. בערב פסח תרצ"ט (1939) נאסר ועונה, ונגזר עליו להישלח לגלות בקזחסטאן. שם הידרדר מצבו הבריאותי, וביום כ' במנחם-אב תש"ד (1944) עלתה נשמתו השמימה, והוא נקבר באלמה-אטה.
ראשו של הקברניט היה טרוד עכשיו בתיקון התקלה. המכונאים דיווחו כי לא יהיה קל לתקן אותה. סדרת התייעצויות עם מומחי החברה בארץ הובילה למסקנה כי אין מנוס מהחלפת הדלת. כל שעה של עיכוב עולה לחברה הון עתק, וגם פוגעת בבעלי המטענים.
בסופו של דבר החליטו בחברה לשגר לאלמה-אטה מטוס ובו דלת חדשה וצוות טכני ישראלי, שיוכל לעשות את המלאכה. אמנם הטיסה הזאת תעלה לחברה הון רב, אולם אין ברירה.
הקברניט הודיע לאנשי הצוות כי יהיה עליהם להמתין לנחיתת המטוס מישראל, ואחר-כך להחלפת הדלת. "אנחנו הולכים להיתקע פה עוד הרבה זמן", רטנו האנשים.
פתאום קם הקברניט והכריז: "אני הולך לקבר של הרב שניאורסון, מי מצטרף?". להפתעתו קם טייס המשנה והודיע כי גם הוא בא. לתמיהת חבריו סיפר כי אימו, הקשורה בדרך כלשהי לחב"ד, ביקשה ממנו לא-אחת לעלות אל קברו של הרב שניאורסון באחת מנחיתותיו באלמה-אטה. עד עתה לא מילא את בקשתה, ועכשיו זו הזדמנות לעשות זאת.
בעקבותיהם החליטו גם שאר אנשי הצוות להצטרף. הם פנו אל שגרירות ישראל, וזו הפנתה אותם אל שלוחי חב"ד במקום. הללו נהגו בהם הכנסת אורחים מרשימה, והביאו אותם אל הציון. אנשי הצוות הניחו תפילין, קראו פרקי תהילים, ביקשו את משאלותיהם ויצאו משם בהרגשה מרוממת.
בצאתם משם התקשר הקברניט אל אשתו. הוא ידע כי הבשורה תשמח אותה. היא הגיבה בהתרגשות ואמרה בביטחון כי אין לה ספק שעכשיו תתוקן התקלה במהירות והם יוכלו להמריא בחזרה לארץ. בעלה חייך בסלחנות. הוא הסביר לה כי זה תיקון מסובך שיימשך זמן רב, וכי עליהם להתאזר בסבלנות.
האישה השיבה בביטחון כי היא אינה מבינה במטוסים, אך היא מאמינה שהכול קרה כדי שבעלה ובנם ושאר אנשי הצוות יגיעו אל ציונו של רבי לוי-יצחק ביום ההילולא שלו. "מלמעלה סובבו את הדברים כדי שתעלו לקבר ביום הזה", אמרה. "עכשיו, כאשר המטרה הושגה, תוכלו לשוב מיד. אני בטוחה בכך".
הקברניט נשאר ספקן כדרכו, אך לא חלף זמן רב והוא קיבל הודעה כי החלפת הדלת מתנהלת במהירות, וכי להערכת המכונאים תסתיים העבודה בתוך זמן קצר.
חלפו עוד כמה דקות ואנשי הצוות נקראו לשוב אל המטוס. "הדלת תקינה, אפשר להמריא", הודיעו לקברניט. הוא הביט בבנו, שניהם חייכו, והאב אמר: "אכן, אימא לא מבינה במטוסים אבל היא מבינה בהשגחה עליונה". | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
