קביעת נישואין בכ' בסיוון
להלן – שקלא-וטריא בלבד, בלי הכרעה כלשהי.
ביום זה1 אירעו כמה פורענויות, הן במסעות הצלב2 והן בגזירות ת"ח ות"ט3, וכתב המגן-אברהם4: "נוהגים להתענות ביום כ' בסיוון בכל מלכות פולין...", וכן אומרים שם 'סליחות' ביום זה. ויש נוהגים שלא לערוך נישואין היום5. וזו כנראה הסיבה למסופר ביומן שנת תשל"ח:
במענה לזמן קביעת 'ווארט' שנערך באור לכ"א בסיוון, ענה הרבי: "בטח תהיה אחרי השקיעה"6.
מאידך, בשנת תשד"מ כתבו לרבי על חתונה שנקבעה לכ' בסיוון, ולא הגיב דבר (אף-על-פי שעל תאריך אחר שכתבו לו קודם לכן – בטעות – כתב הרבי שאינו אפשרי)7. וה' יאיר עינינו.
_______________________
1) ראה בלוח 'דבר בעתו'.
2) בפרעות המסע השני בשנת ד'תתקל"א, והראשונים יסדו קינות וסליחות ליום הזה (שם).
3) בעיר נמירוב וסביבתה, באוקראינה. ואז גזר 'ועד ארבע ארצות' תענית וסליחות ביום זה (שם).
4) סוף סימן תק"פ.
5) ארחות חיים להרה"צ מספינקא [והוא בסי' תצג ס"ק א בשם אמרי דוד], וכן שם ובס' טעמי המנהגים עמ' תיח בשם הרה"צ מהר"י מבעלזא זצ"ל. ובס' נטעי גבריאל הל' נשואין פמ"ח הע' ח כתב ע"ז: "וכן הורה מו"ר מפאפא וכ"ק האדמו"רים מסאטמאר וליובאוויטש זצ"ל". וצ"ע מקורו.
ומסיים "אכן כ"ק אדמו"ר מבאבוב שליט"א אמר שבגליציה [-בחבל-ארץ זה נמצאות שתי העיירות בעלזא ובאבוב] עושין חתונה ביום כ' סיון, שעיקר הקפידא הוא רק במדינת אשכנז ופולין ששם היו הצרות והגזירות". וראה בס' הנשואין כהלכתם פ"ה סנ"ט "ימים שראוי להתענות בהם [וביניהם מנה את כ' סיוון. והביא את מנהג בעלזא בזה. וסיים:]... אך רבים אינם נמנעים מלערוך נשואין בימים אלה", ע"פ הרמ"א וב"ח או"ח סי' תקע"ג.
ולהעיר שבשיחת ש"פ בהר-בחוקותי תשמ"ג (ס"ב ואילך, התוועדויות ח"ג עמ' 1448. בלתי מוגה) מבאר הרבי אודות תענית כ' בסיוון, שלמרות האמור במג"א שנוהגין להתענות בו, "אעפ"כ בימינו אלו אין מתענין בכ' סיוון ברובם ככולם דקהילות ישראל" [ועד"ז בסה"ש תנש"א ח"ב עמ' 611, שרבותינו נשיאינו לא התענו ביום זה, אף לא כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע בהיותו בפולין ושם היו כמה שנהגו לצום, ומבאר שלא חסרה אצלם מעלת ה'עת רצון' דתענית ביום זה, אלא פעלו זאת ע"ד 'אתהפכא', עיי"ש]. והביא זאת כדוגמא לאמירת 'אב הרחמים' בשבת מברכים סיוון, שהענין הבלתי רצוי שבזה אינו שייך בימינו אלה, כדברי אדמו"ר האמצעי שבזמנינו "כבר בטלו הגזירות והשמדות ולא יהיו עוד" (שע"ת שער התשובה ה,ב [שם – מזמן האריז"ל ואילך. ומעיר הרבי: "ומכאן הוכחה נוספת (באם יש צורך) שהשמדות דהשואה הו"ע בפ"ע, שאינו בגדר עונש ותיקון, כבפנים – שיחת ש"פ ויחי ועשרה בטבת תנש"א, סה"ש ח"א עמ' 234 והערה 116]), ונותר ב'אב הרחמים' דשבת זו רק מעין ודוגמא ל"אודך הוי' כי אנפת בי" שיהא לע"ל, אתהפכא חשוכא לנהורא, עיי"ש. מאידך מצאנו שהרבי ציין את אמירת 'אב הרחמים' זו בקשר לתענית שעות שגזרו גדולי הרבנים בער"ח סיוון תש"מ (לקוטי שיחות חכ"ג עמ' 242 הע' 5). ועצ"ע.
6) יומן שבסו"ס 'שיחות קודש' תשל"ח (מהדורת ברוקלין תשס"ב), ח"ג עמ' 368 (במהדורה הישנה אינו). ולכאורה צריך ביאור, כי אם אין לקבוע ביום זה, עדיף היה להמתין עד סיום היום בצאת הכוכבים.
7) שני המענות מופיעים ב'אוצר מנהגי חב"ד' דחודש סיוון (הנדפס עם תיקון ליל שבועות, הוצאת היכל מנחם, ירושלים תשס"ד) עמ' שיב.
כברוב המענות, אין בידינו את נוסח השאלות שהפנו לרבי, שאולי היו מסייעות בידינו להבין את הסיבה, כגון: אם החתן והכלה אינם מבני האשכנזים (או פולין?); או אם היתה סיבה פרטית כלשהי שמנעה אז את הקדמת או איחור תאריך החתונה.
התחלת וסיום זמן שיעור היומי
כתב הרב שמואל שי' גליצנשטיין, שליח ביישוב צור יצחק:
בדרך כלל, ביומא דפגרא, כאשר התוועד הרבי במוצאי היום (כגון: י"ט כסלו, י"א ניסן (תשמ"ה), י"ב תמוז וכיו"ב), היה הרבי מבאר את השיעור היומי של היום עצמו (במוצאי היום). ברוב הפעמים הקדים לכך הרבי, שהיות והיו מקריבים את האימורים (ואיברי-העולות) של קורבנות היום במוצאי היום, הרי שגם "הלילה שלאחריו" שייך עדיין ליום עצמו1, ולכן הוא מבאר את ההלכות של אותו היום.
יחד עם זה מצינו שהרבי היה מבאר לפעמים את השיעור היומי של היום למחרת. היו גם פעמים, במוצאי יומא דפגרא שביאר את השיעור של אותו היום והוסיף, שהיות ונמצאים כבר בלילה של היום הבא, מן הראוי לבאר גם עניין בשיעור היומי של היום הבא.
ככל הדברים הנ"ל, מצינו גם בקשר לשיעור החומש היומי.
והגיב על כך הרב חיים שי' זילבר, שליח בצפת:
אכן ידוע, ויש עדויות לכך (מהמשב"קים), שהנהגתו הקבועה של הרבי (לעצמו) היתה ללמוד בלילה אור ליום פלוני, את השיעור שלמחרת. (ע"כ).
והנה בשיחת ליל הושענה-רבה תשמ"ט2 אמר הרבי במפורש, שאפשר ללמוד את שיעור הרמב"ם גם בלילה שלאחריו3.
והבהיר הרבי את דעתו בזה בשיחה מוגהת מאוחרת יותר, מש"פ וארא תשמ"ט4, בהקדמה לביאור בשיעור הרמב"ם היומי: "ולהעיר, שבכללות העניין דלימוד שיעורים יומיים בתורה, מודגש גם תוכן העניין דחיבור למעלה מהזמן עם הזמן – שהרי התורה... היא למעלה מהזמן... ואף-על-פי-כן נמשכת ובאה בגדרי הזמן, שחלק מסויים בתורה שייך ליום זה, כמו פרשת השבוע... שיעור היומי ברמב"ם...", ובהערה 39 שם: ולכן, יש להשתדל ללמדם במשך היום, לפני הלילה, אף-על-פי שאם מאיזו סיבה לא הספיקו ללמדם במשך היום, יכולים וצריכים להשלימם בלילה... כמו הקטר חלבים ואיברים שמצוותן עד שיעלה עמוד השחר..."5 – הרי שלכתחילה יש ללמוד גם את שיעור הרמב"ם ביום, ולא לדחותו ללילה שלאחריו.
_____________________
1) כנפסק בשו"ע או"ח סי' רלח ס"ב (מעירובין סה,ב), שאת השיעורים שלא הספיקו ללמוד במשך היום, יש להשלים בלילה שלאחריו.
2) התוועדויות ח"א עמ' 192, בלתי מוגה. וראה הלשון ב'מראות קודש'.
3) וז"ל הנדפס שם: "שיעור גדול, שלכאורה קשה להספיק ללומדו בעיון המתאים במשך היום (כולל גם בצירוף הלילה, כמדובר כמה פעמים במענה לשואלים בדבר בנוגע לשיעורים שנתקנו ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו [המו"ל לא ציינו זאת, והכוונה למענות המובאים בשערי הלכה ומנהג או"ח ח"א עמ' קצא. וראה ס' המנהגים עמ' 20]... ובהתאם לכך, יש להתעכב על עניין מסויים ברמב"ם... בשיעור דהושענא רבה..." (ההדגשה שלי).
4) 'משיחות ש"פ וארא, ר"ח שבט תשמ"ט' ס"ו (התוועדויות ח"ב עמ' 208 ואילך).
5) ומביא שם בשוה"ג מהל' מעשה הקרבנות פ"ד ה"ג שאעפ"כ "משתדלין להקטיר ביום, חביבה מצוה בשעתה" [ואגב, כיוון שעוסק ברמב"ם, נקט בפשיטות בהערה זו כדעתו שם ה"ב אודות הקטר חלבים ואיברים, שחז"ל תיקנו גם בו "עד חצות" (דלא כרש"י ורע"ב רפ"ק דברכות, כמו שהעיר במשנה למלך שם)]. וזה בהתאם להאמור באג"ק חי"ג עמ' שלא, שערי הל' ומנהג או"ח ח"ב עמ' קפג, שלומדים חת"ת ביום ת"ב דווקא, כיוון שזהו רק בדיעבד להשלימם בלילה. ועדיין צריך ביאור במה שנדפס ב'מורה שיעור' ללמוד (לכתחילה) את שיעור הרמב"ם היומי דת"ב - במוצאי ת"ב, ודנו בזה בעבר ב'התקשרות'.
הרב יוסף-שמחה גינזבורג, עומר | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
