עבודת ההכנות לשבת-קודש ויום-טוב בכלל, ולחג הפסח בפרט, תפסה אצל אבי [הרש"ב נ"ע] מקום חשוב מאוד. פעמים רבות דיבר בשבח העוסקים בהכנות לשבת-קודש ויום-טוב ובפרט בעניינים הנוגעים לחג הפסח.

ההכנות לחג הפסח החלו בליובאוויטש עוד באמצע הקיץ. במרחק כשלושים קילומטר מליובאוויטש בדרך לדוברובנה הייתה אחוזת אצילים בשם "שצערבינא", ששימשה מקום קבוע שממנו הביאו חיטים למצה שמורה.

בשצערבינא דר יהודי חסיד ולמדן, בעל דרגה נעלית הן במוחין והן במידות טובות. מאחר שחסידים אינם מדייקים בתוארי כבוד, הרי למרות היות יהודי זה - ר' זלמן משצערבינא - בקי בש"ס בבלי, בעל ידיעה בירושלמי וארבעה טורים, בקי בזוהר ובכתבי האריז"ל ובספרי חסידות הנדפסים, ונוסף על כך - בעל צדקה מפורסם - נקרא רק בשם "זלמן משצערבינא".

[...] בשדותיו של ר' זלמן משצערבינא היתה נקצרת החיטה למצה שמורה, והיה סדר קבוע בכך - לגבי בחירת השדה שהניבה את החיטה המעולה ביותר לגבי בחירת יום הקצירה.

תנאי יום הקצירה היו: שיהא בהיר וצח, בו זורחת השמש בכל תוקפה, כששלושה ימים לפניו לא ירדו גשמים. השעות הקבועות לקצירה היו מן השתים-עשרה בצהריים עד שתיים או שתיים וחצי.

כשהתקרב זמן הקצירה היה ר' זלמן בא לליובאוויטש לשם סידורי הקצירה. הסידור התבטא בכך: מאחר שאי-אפשר לדעת מראש מתי תהיה האפשרות לקצירה, כיוון שיש צורך בתנאים האמורים, היה מביא לליובאוויטש מרכבות מספר משלו כדי להסיע לשצערבינא את האנשים שהיו רגילים לקצור את החיטים, כדי שיהיו מוכנים ומזומנים לכך (למרות שהמתעסקים העיקריים בקצירת החיטים היו ר' זלמן ובני ביתו והיהודים תושבי האחוזה - היו נוהגים להצטרף מספר "יושבים" מליובאוויטש וכן אורחים ששהו בו בזמן בליובאוויטש).

לעיתים היתה אורכת שבוע ימים הצפיה ליום בהיר בעל התנאים הנדרשים לקצירת החיטים ל"שמורה".

היתה לו לר' זלמן עבודה בשמחה רבה, כפולה ומשולשת: ראשית - קצירת חיטים ל"שמורה" בשביל הרבי. נוסף לכך - קבלת אורחים למשך מספר ימים, דבר שהיה חביב מאוד על ר' זלמן שחונן בחוש מיוחד לכך. ועל הכול - העובדה שסבא [המהר"ש], ובזמני - אבי, היו באים בכבודם ובעצמם אל הקצירה, עניין שהיה מעניק לו "חיות" לשנים מספר.

למן היום שבו נסע ר' זלמן בליווי שלוחי המצווה ועד היום הבהיר שבו קצרו את ה"שמורה" - היתה שיחת כל יום מוקדשת למזג האוויר. היו מביטים על השמים, אם הרוח יבשה ואם אין מורגשת רטיבות באוויר. עשרות השערות הובעו מדי יום על מזג האוויר העתיד להיות ביום המחרת. בכל יום ציפו לבוא השליח המיוחד משצערבינא שיבשר כי היום תתקיים הקצירה.

הנסיעה לשצערבינא שארבה כשעתיים, וכן הדברים שמסביב, עשו רושם גדול עליי (כילד בגילי אז - מצאתי במחשבתי לכל מאורע - סיפור דומה בתנ"ך או באגדות רז"ל שידעתי), והם רשומים פחות או יותר בזכרונות ילדותי.

(לקוטי-דיבורים - מתורגם ללה"ק - א-ב, עמ' 156-163)