נקישות רמות נשמעו על דלת ביתו של גביר העיירה, הסמוכה לעיר רַדומסק. בפתח עמדו נציגי המורדים הפולנים וביקשו לדבר עם הגביר בדחיפות. הגביר נעתר לפגוש אותם בחוסר רצון, אך כששמע את דרישתם, ענה להם בלאו מוחלט. הללו יצאו מהבית בזעם, מפזרים איומים רבי-משמעות.
זה קרה לפני יותר ממאתיים וחמישים שנה. לאחר שנים של כיבוש פולין בידי הרוסים התעוררו בני העם הפולני והרימו את נס המרד. ההתארגנות המחתרתית צברה כוח רב, והפילה את חיתתה על כל התושבים. לעומת זה, האזרחים הרוסים, והיהודים בתוכם, לא אהדו את המורדים, ונמנעו מלסייע להם.
המורדים שבאו אל הגביר דרשו ממנו לפתוח בעבורם את אוצרות התבואה והיין ואת מחסני המזון שברשותו. הם טענו כי מצרכי המזון נחוצים לאספקה בעבור הכוחות המורדים. הם אף הזהירו אותו כי סירובו נתפס בעיניהם כהכשלת המרד, והתוצאות יהיו בהתאם.
עברו כמה ימים והמורדים מימשו את איומיהם. הגביר נלקח בידי כוחות המורדים. הוא הועמד למשפט מהיר ודינו נחרץ למוות. היה ברור לכול כי המורדים מסוגלים להוציאו להורג בכל רגע.
בניו של הגביר היו שבורים מהצרה שניחתה על ראשם. הם מיהרו לצאת אל הצדיק רבי שלמה הכוהן מרדומסק, בעל 'תפארת שלמה', אשר נודע בסיפורי המופת שנקשרו בשמו. הם פרצו בבכי על אביהם הנתון בסכנת חיים, אולם הצדיק הורה להם להפסיק מבְּכוֹת: "למה אתם עושים מזה עניין גדול כל-כך?!", שאל. "אביכם יחיה ובקרוב ישוחרר. לכל היותר יסתכם הדבר בתשלום כסף".
הבטחת הצדיק הרגיעה את הבנים, והם שאלו בהיסוס: "מה עלינו לעשות?". השיב הצדיק: "עליכם לגשת אל ראש המורדים ולבקש ממנו לשחרר את אביכם". בניו של הגביר קיבלו את ברכתו ויצאו לדרכם.
לא קל היה להשיג פגישה עם מנהיג המורדים היהיר. רק לאחר מאמצים רבים הצליחו להתייצב לפניו. עם זאת, האיש קיבל את פניהם בסבר פנים יפות, והדבר היה לפלא. הבנים ניסו לשכנע אותו כי החשדות המיוחסים לאביהם אינם נכונים. המנהיג לא קיבל את טענתם, ובקול תקיף שאל: "וכי לדעתכם דן אותו בית-הדין על לא-דבר? הוא סירב לסייע לכוחותינו, וזו עבֵרה חמורה ביותר".
בטרם הספיקו הבנים לענות שינה פתאום ראש המורדים את טעמו, כאילו התרכך מעט, ואמר: "לפטור אותו מעונש אי-אפשר, אולם אסכים לשחררו תמורת כופר. עוד היום עליכם להביא לכאן שלושים אלף רובל".
מאושרים מהתפנית החדה הביעו בני הגביר מיד את נכונותם להביא את הכסף. אף שזה היה סכום עתק, במה נחשב הכסף לעומת הצלת חיי אביהם ממוות. עוד באותו יום מסרו את הסכום המלא לידי ראש המורדים.
כאשר האב המשוחרר שמע מבניו כי עצת הרבי מרדומסק היא שהביאה לידי הצלתו, פנה מיד לרדומסק, להודות לרבי. נהרה של שמחה שרתה על פני הצדיק כשקיבל את פני הגביר. "הודו לה' כי טוב", קרא, אך לפתע פנה אל הבנים ושאל: "וכמה כופר היה עליכם לשלם?".
כאשר שמע את הסכום הביע הרבי את תמיהתו: "כל-כך הרבה?! הלוא זה הון רב!". שוב פנה אל הגביר ואמר: "אם-כן, גם את הכסף יחזירו לך!...".
במדינה התחוללו בינתיים תהפוכות ותמורות. תחילה גברה יד המורדים, אך בהמשך הצליחו הרוסים להכניע את המרד. מחסניהם ורכושם הולאמו.
זמן קצר לאחר מכן נקרא הגביר אל משרדי הממשלה. נאמר לו כי בבדיקות שנערכו בספרי המורדים התגלה כי נגבה ממנו כופר של שלושים אלף רובל, בגלל סירובו לסייע להם.
הקצין הודיע לגביר: "מתוך הערכה לנאמנותך ולמסירותך למדינה החליטה הממשלה להחזיר לך את כל כספך". באומרו זאת מסר לידיו שלושים אלף רובל!
המופת האחרון הצטרף לראשון והפליא את כל הסביבה. כמה מהחסידים ניגשו אל הצדיק לספר לו כיצד התקיימו דבריו עד תום. אך להפתעתם, כאשר התחילו לספר את מה שאירע, גער בהם הצדיק: "אינני רוצה לשמוע מכם לא מעשיות ולא מופתים. צאו מביתי!". החסידים ברחו בבהלה, מחשש לקפידת הצדיק, והדבר היה לפלא.
אחד מזקני חסידי רדומסק החליט לברר את פשר הדבר. באחת הסעודות שאל: "תמיד ידענו שהסיפור במופתי הצדיקים מחזק את האמונה, כפי שנאמר 'ויאמינו בה' ובמשה עבדו'. מדוע אפוא הרחיק הרבי את מי שבאו לספר זאת?!".
הביט בו הרבי במבט בוחן והשיב: "לאחר חטא העגל, כאשר הקב"ה אמר למשה רבנו 'ואעשך לגוי גדול', יכול היה משה לחשוב שמכיוון שהגיע לדרגה נפלאה כל-כך, יוכל להרפות מעט מעבודתו. בכל-זאת עמד בניסיון ותבע שהקב"ה יסלח לישראל, עד שאמר 'ואם אַיִן, מחני-נא מספרך'.
"כך בכל דור ודור בוחנים מלמעלה את הצדיקים. נותנים להם אפשרות להראות מופתים, כדי לנסותם אם ייכנס בהם חלילה רגש של גאווה והם ירפו מעבודתם. לכן ביקשתי להרחיק את החסידים ממני, לבל אפול חלילה לתחושות של יֵשות וגאווה". | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
