התכנסות ראשי קהילת הורודוק הייתה סוערת. לא מכבר פרש השוחט המקומי מעבודתו, וראשי הקהילה נדרשו להחליט מי ימלא את מקומו. משרת השוחט נחשבה מכובדת ובעלת אחריות, וכל אחת ואחת מקבוצות התושבים בעיר הגישה מועמד מטעמה.
בימים ההם החל להנהיג את חסידות קרלין רבי אהרון (השני). אלפי חסידים נהרו אליו מכל רחבי רוסיה. גם בקהילת הורודוק רבו הנמנים עם חסידיו, ובוועד הקהילה היה להם רוב. כל החלטה גורלית בעיר הובאה לפני האדמו"ר, ועל-פי הוראתו פעלו ראשי הקהילה החסידיים.
המועמד המועדף על רבים מאנשי הקהילה היה יהודי בעל יראת-שמים פחותה ,שרוח הקִדמה נגעה בו. באותה אסֵפה הביעו נציגי החסידים התנגדות נחרצת למינוי האיש לשוחט. ידם הייתה על העליונה, ותומכיו של אותו שוחט זעמו מאוד על ההחלטה.
רבי אהרון נהג לבקר במסעותיו במושבות חסידיו. בדיוק לאחר אותה פרשה בא לבקר בעיר הורודוק. קבלת פנים מפוארת נערכה לו, והשתתף בה קהל גדול ונכבד.
בעיצומו של המעמד התפרץ אחד מתומכי השוחט שלא נבחר, והחל להטיח גידופים בחסידים וברבם. לאחר רגעי ההלם הראשונים התעשתו כמה צעירים, והתכוונו לתפוס את האיש ולגרשו בחרפה מהאולם. אולם אז התרומם הצדיק מקרלין, נעץ מבט חודר באברכים האלה ורמז להם לשוב למקומם.
חלפו עשרים שנה. פרשת השוחט נשכחה כליל, ובני העיר שבו לחיות בשלום ובשלווה. אלא שאז התרגשה עליהם צרה חדשה. הרקע לכך היה ניסיון ההתקוממות של בני העם הפולני כנגד רוסיה. המורדים קבעו את המפקדה הראשית שלהם בעיר טורטוב, הסמוכה להורודוק.
האזרחים הרוסים תושבי טורטוב ראו במורדים הפולנים אוייב, ומסרו לשלטונות מידע על המפקדה המחתרתית שבעירם. לא עברו ימים רבים וכוח צבא נשלח לעיר והקיף את מטה המחתרת הפולנית. המורדים נתפסו ומנהיגם הושלך לכלא.
עכשיו ביקשו הפולנים לנקום בתושבי טורטוב על הסגרת מפקדיהם. כוונתם הייתה לעלות על העיר בכוח גדול, אלא שגם השלטונות נערכו למתקפה: כוח צבא גדול בלם את המורדים, והם הוכו קשות ונפוצו לכל עבר.
מעתה סבלו תושבי טורטוב מהצקות חוזרות ונשנות של הפולנים הממורמרים. לעיתים קרובות הוצתו בתים בעיר, והתושבים לא הצליחו לתפוס את המציתים. ההצתות כילו חלקים גדולים מהעיר, והיא התרוקנה ממרבית יושביה.
אחד המבנים שנותרו שלמים היה בית-הכנסת הגדול שבטורטוב. היהודים שנותרו בעיר עברו להתגורר בקרבתו. ערב אחד נראו גיצי אש מחלונות בית-הכנסת. היהודים הבינו כי זה ניסיון הצתה וחשו לעבר בית-הכנסת.
באותו רגע יצאו שני פולנים, אב ובנו, ממקום מסתור והחלו להימלט. מרדף קצר הביא לידי לכידת השניים. היהודים העבירו אותם לידי ראשי קהילת הורודוק, שהיו ידועים בקשריהם הטובים עם השלטונות, והללו מסרו את המציתים לידי הרוזן פריסטוב, שר המחוז.
חקירת האב ובנו הובילה במהרה להודאה של השניים בכל ההצתות בעיר טורטוב. לזכותם טענו כי עשו זאת תמורת כסף ששילם להם ארגון של אזרחים פולנים. הפרשה הפכה את כלל האזרחים הפולנים לאויבי השלטון, והם חשו מצוקה רבה.
כדי להציל את עורם יזמו הפולנים מהלך שהפך את הקערה על פיה. הם הצליחו לשכנע את שר המחוז כי זו עלילה שרקמו נגדם ראשי קהילת הורודוק. היהודים הם שהציתו את העיר טורטוב, טענו הפולנים, וכדי לנקות את עצמם טפלו עלילת שקר על האב ובנו היושבים בכלא. השר, שלא הצטיין באהבת ישראל, השתכנע בקלות, ולמרבה התדהמה ציווה להוציא את השניים מכלאם ובמקומם לאסור את ראשי קהילת הורודוק.
זעזוע עצום פקד את היהודים. נשלחו משלחות נכבדות לדבר עם השר, אך הוא היה אטום משמוע. כל קשריהם ומעמדם הטוב של שתדלנים יהודים ידועים לא הועילו, ונראה היה כי אי-אפשר לעשות דבר.
חלפו חודשיים מייסרים, אשר הדאיגו את כל יהודי רוסיה, ואת חסידי קרלין במיוחד. ופתאום, באותה מידה של הפתעה, נודעה הבשורה המרנינה: ראשי הקהל יצאו לחופשי.
אט-אט התבהרה התמונה. התברר כי יהודי מנכבדי קהילת הורודוק, הבקי בשפה הרוסית, עשה צעד נועז וביקש להתקבל לריאיון אצל הצאר עצמו, אלכסנדר השני.
הריאיון אושר, וכאשר עמד האיש לפני הצאר שטח את סיפור העלילה בלשון רהוטה ובשפה קולחת ומשכנעת, עד שהצאר השתכנע באמיתת דבריו. הוא נכנס בעובי הקורה, ובמהרה חתם על צו לשחרר לאלתר את נציגי היהודים.
חסידי קרלין המאושרים מיהרו להריץ שליחים כדי לבשר את הבשורה לרבי אהרון. "יודעים אתם מי האיש?", אמר להם רבי אהרון, והזכיר את המקרה שאירע לפני עשרים שנה, כאשר מנע את החסידים מלפגוע באיש החצוף. את דבריו סיים באומרו: "הנה נוכחתם כי בזכות הבלגתכם אז, גלגלה ההשגחה עתה את ההצלה על-ידי אותו אדם עצמו". | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
