"מאורע גדול וחשוב הקשור עם הילוך השמש והירח", הגדיר הרבי את ליקוי החמה והלבנה, והוסיף כי מי שראו ושמעו על כך צריכים להפיק את הלקח בעבודת ה' * האם הדבר נובע ממעלה או חסרון, ומדוע סירב הרבי שיפרסמו את זמני הליקויים * כיצד מאורע המתרחש בטבע, בזמנים קבועים, תלוי וקשור בהנהגת האדם? * והוראה נפלאה מעניין התמעטות הלבנה מאמצע החודש והלאה
מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר
לית לה מגרמא כלום
ליקויי חמה ולבנה הם אירועים המתרחשים מפעם בפעם. ליקוי לבנה מתרחש כאשר כדור הארץ מסתיר את השמש, אשר ממנה הירח מקבל את אורו.
על היחס שבין אור השמש לשמש עצמה למדים אנו מתוך דברים שכתב אדמו"ר הזקן ב'שער היחוד והאמונה' פרק ג, שם הוא ממשיל את ביטול הנבראים במציאות לגבי החיוּת שבהם, לביטול זיו השמש בשמש:
"והמשל לזה הוא אור השמש המאיר לארץ ולדרים שהוא זיו ואור המתפשט מגוף השמש ונראה לעין כל מאיר על הארץ ובחלל העולם. והנה זה פשוט שאור וזיו הזה ישנו גם-כן בגוף וחומר כדור השמש עצמו שבשמים, שאם מתפשט ומאיר למרחוק כל-כך כל-שכן שיוכל להאיר במקומו ממש... כי בטל ממש במציאות לגבי גוף כדור השמש שהוא מקור האור... והאור הזה אינו רק הארה מאירה מגוף ועצם כדור השמש רק בחלל העולם... שאין כאן גוף כדור השמש במציאות נראה כאן האור והזיו הזה ליש ממש לעין כל... מה-שאין-כן כשהוא במקורו בגוף השמש אין נופל עליו שם יש כלל רק שם אין ואפס, כי באמת הוא שם לאין ואפס ממש שאין מאיר שם רק מקורו לבדו שהוא גוף השמש המאיר ואפס בלעדו..".
בתורת החסידות נאמרו ביאורים רבים על אור השמש ואור הלבנה (תומצתו בספר הערכים כרך ג, עמ' רצד-שכה; ועוד).
כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע מתייחס לתופעת הליקוי בספר המאמרים תרנ"ד (עמ' קלד) וכותב:
"וביאור העניין הוא, דהנה ידוע דסיהרא לית לה מגרמא כלום דבעצם היא חשוך, ואין רצונו לומר שהיא חשוך לגמרי, ש[הרי] היא ספירי בעצם אלא שאינו בבחי[נת] אור להאיר, וכמו לפעמים כשיש צל ואינו מאיר בה אור השמש שנקרא ליקוי לבנה, שהיא אדומה זהו מראיתה כמ"ש בס[פר] נו"נ סי' ר"ך ואינה בבחינת אור להאיר לעולם, וכל אורה הוא מה שמקבלת מאור השמש,
"ובדוגמא כזו הוא למעלה בבחינת ז[עיר] א[נפין] ומל[כות], דסיהרא הוא בחי[נת] מל[כות] שהמל[כות] אין לה אור מעצמה להאיר למטה כ[י] א[ם] מה שמקבלת משמש הוי' בחי[נת] ז[עיר] א[נפין]".
"מאורע גדול וחשוב..."
קיץ תנש"א. בכ"ט תמוז התרחש ליקוי חמה. באותה תקופה, בט"ו בתמוז ובט"ו באב, התרחשו ליקויי לבנה.
במהלך שיחתו לפני נשי ובנות ישראל מדבר הרבי (התוועדויות תנש"א כרך ד, עמ' 308-9) על גודל השפעת התורה עד שגם השמים נעשים חדורים בתורה – מכיוון שבצבא השמים ניכר הביטול לה' ("וצבא השמים לך משתחוים"), בנוסף לעצם התנועה וההילוך של צבא השמים, דבר המלמד שיש מנהיג לעולם כפי שהיה אצל אברהם אבינו.
וברוח זו – מוסיף הרבי – גדל ומתחנך כל ילד יהודי המודע לכך שרק מי שהוא גדול וחזק ונעלה שלא בערך מכל הבריאה כולה יכול להניע את כל צבא השמים משך 5,751 שנים (ה'תנש"א) באותו תוקף וחוזק, ללא שום שינוי וחלישות.
כאן ציין הרבי שבמקומות ובזמנים מיוחדים ניתן לראות את הילוך השמש והירח ביחד, ובפרט בעת ליקוי לבנה שאז רואים את השמש, וכמו כן בעת ליקוי חמה שאז רואים את הלבנה באמצע היום והזכיר: "וכמו שראו כמה וכמה מבני-ישראל בקיץ זה".
והוסיף, שגם אלה שהיו במדינות אחרות ולא ראו זאת בעצמם, שמעו זאת מאחרים וממילא גם עליהם להפיק את הלקח ממאורע זה, ובפרט "מאורע גדול וחשוב הקשור עם הילוך והשמש והריח".
הרבי הוסיף מיד:
וגם כאשר ישנו ליקוי חמה או ליקוי לבנה, שזהו עניין של חסרון באור החמה או הלבנה – הרי תיכף לאחרי-זה חוזרים ומאירים בכל תקפם כמקודם, ומזה מוכח שהשינוי שאירע באמצע, לא היה מצד חלישות החמה או הלבנה, שאז לא היו יכולים לחזור ולהתחדש מיד בכל תקפם כמקודם.
כמה חודשים לאחר-מכן, בחודש טבת תשנ"ב, התרחש ליקוי שמש נוסף. הרב הירשל קרינסקי שאל את הרבי אם לאור שיחת הרבי לנשי חב"ד באלול לגבי הלקח בעבודת ה' שיש להפיק מהליקוי, כדאי לפרסם את זמני הליקויים, והרבי הגיב ('אוצר מענות קודש' סימן תריג):
הרי הפרסום ובפרט לאחר זמן, יעורר חשש – שאין לו כל יסוד כלל!
ומבלבל לעבודת ה' בש[מחה] וט[וב] ל[בב]!
אזכיר ע[ל] הצ[יון].
שאלות ותשובות
אלה לא היו ההתייחסויות הראשונות של הרבי לנושא. שנים רבות קודם לכן נדרש הרבי לנושאים אלו:
בה' תמוז תשי"ז (אגרות קודש כרך ט"ו עמ' רס-רסא) משיב הרבי לשאלות:
א) האם מברכין על ליקוי לבנה או לקוי חמה.
ידוע הכלל אשר אין לחדש ברכה שלא הוזכרה בש"ס (בית יוסף אורח חיים סימן מ"ו). ויש-לומר הטעם דאין מברכין על זה מפני שהוא סימן לפורעניות הבאה (סוכה כט, א). ואדרבה צריכה תפלה לבטלה וצעקה ולא ברכה.
ב) האם ידעו חז"ל אודות עניין ליקוים הנ"ל ואם זהו עניין טבעי.
לקוי המאורות מובא בכמה מקומות בדברי חז"ל ופליאה גם הספק בזה, כי ידוע אשר אפילו חכמי מצרים ולפני זה בבבל כבר ערכו לוחות הליקוים האמורים וידוע בספרי דברי הימים ומובא להבדיל גם בכתבי הקדש, אשר בני-ישראל עמדו בקישור עם חכמי מצרים וחכמי בבל.
מעריכת לוחות האמורים מובן שתופעה האמורה היא ענין טבעי, אבל ביחד עם זה יש בזה גם סימן, ובדוגמת ענין הקשת, שגם הוא ענין טבעי עתה, וביחד עם זה משמש אות, וככתוב בארוכה, ואין בזה סתירה, שהרי במה דברים אמורים אשר ליקוי חמה ולקוי לבנה יש להם הפירושים כמאמרי רז"ל (סוכה כט, א) – כשנראים הלקוים בארץ (ונראים לזה היודע על דבר פירוש הליקוים), מה שאין כן באם יתכסו השמים בעננים וכיוצא-בזה, הרי אין זה ענין של סימן והוראה להאדם אשר על האדמה, ועל-דרך-זה הוא גם בענין הקשת, וכמבואר במפרשי התורה.
המזל אינו מכריח
שיחה שלמה (שהוגהה אחר-כך ונדפסה בלקוטי שיחות כרך טו עמ' 7 ואילך) הקדיש הרבי לנושא במהלך התוועדות שבת פרשת שלח תשל"ה. השיחה פותחת בהצגת הקושיא המפורסמת: כיון שליקוי המאורות הוא דבר הקבוע בטבע הבריאה, בזמנים קבועים הניתנים לחישוב מראש, כיצד אמרו חז"ל "בשביל ארבעה דברים חמה לוקה... מאורות לוקין"?
אחרי דיון בביאור של השל"ה ודחייתו מבאר הרבי: התרחשות ליקוי מלמדת שהוא זמן המסוגל לפורענות ולכן גורם שיענישו אז יותר על ה"ארבעה דברים", אך אין הכוונה שהמזל מכריח אדם לנהוג בצורה זו. אלא עניין זה הוא בדומה לדברי חז"ל (שבת קנו, א) בקשר לאדם שנולד בטבע מסויים, שבבחירתו החופשית יכול שלא להתגבר על כך – כך גם בזמן זה, מתעוררת אצל האדם בטבע נטייה והמשכה להתנהגות לא טובה, ולכן בני-ישראל דווקא, המסוגלים להתעלות בעבודת ה' למעלה ממדידה והגבלה – אין להם לחשוש מכל אלו.
השיחה המופלאה נאמרה בעקבות ליקוי לבנה שאירע בחודש סיוון באותה שנה [תוכנה תומצת בבהירות על-ידי הרב יצחק יהודה רוזן שליט"א ונדפס ב'תחומין' כרך כ"ד עמ' 517-520].
חסרון או מעלה
ועוד מצינו ביאורים והתייחסויות נוספות לנושא כדלהלן:
במסכת תענית ל, סוף עמוד ב' מנמק רבי אליעזר הגדול את הטעם ש"לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב" כ"יום שבו פסקו מלכרות עצים למערכה", ש"תשש כוחה של חמה ולא היו כורתים עצים למערכה לפי שאינן יבשין".
ומעיר הרבי ('הדרנים על הש"ס' כרך א' עמ' קמ) שלכאורה "תשש כוחה של חמה, ונמצא שזהו מפני חלישות וחסרון בעניין טוב שבטבע המביא תועלת והוא הכרח כדי שיהיו עצים (יבשים) למערכה!".
אמנם מהמשך הביאור בשיחה שם נמצא – ויש לצרף לכך את ההדגשה שבשיחת תנש"א הנ"ל – שאכן עניין זה הוא למעליותא! (וראה בהמשך).
להוסיף ולהאיר – להוסיף ולהתמעט
בהדרן נוסף (שם עמ' קנד ואילך) על מסכת תענית, עומד הרבי על הסתירה הקיימת לכאורה במעלת ט"ו באב בעניין הלבנה: שלכאורה תוכן היום טוב קשור עם מילוי (ושלימות) הלבנה, ואילו לאחר-מכן אור הלבנה הולך ומתמעט; ולאידך נדרשת מיהודי הוספה "מכאן ואילך" בלימוד התורה וכו'.
אלא ההסבר לזה:
כיון שישראל מונים ודומים ללבנה, מובן שכל שיש בלבנה יש בבני-ישראל, כי בלבנה משתקף מצבו של עם-ישראל בכלל – עליות וירידות, עד שהם עתידים להתחדש כמותה לעתיד לבוא.
ולכאורה תמוה: סדר העליות והירידות של הלבנה הרי הוא באופן קבוע ותמידי, שבתחילת החודש היא בעליות, שמיום ליום הולך ומוסיף, ממולד הלבנה עד למילואה ביום ט"ו בחודש, ומט"ו עד סוף החודש פוחת והולך אורה מיום ליום, עד שמתעלם לגמרי.
ואם כן, מובנת ההוראה מתחילת החודש, שעבודת ישראל צריכה להיות באופן של מוסיף והולך, מחיל אל חיל; אך איך יתכן שאחרי שיהודי הגיע לשלמות העבודה, 'קיימא סיהרא באשלמותא', תהיה עבודתו באופן שפוחת והולך? הרי כלל גדול הוא, שעבודת ה' צריכה להיות באופן של מעלין בקודש ואין מורידין ח"ו!
אלא בהכרח אפוא שיש הבדל במצב הלבנה כשאינה במילואה בין חציו הראשון של החודש לחציו השני של החודש: בחציו הראשון של החודש, העדר מילוי הלבנה מורה על חסרון, היינו שעדיין לא נשלם אור הלבנה, וצריך להעלות ולהוסיף באור; אבל בחציו השני של החודש אין מילוי הלבנה מורה על חסרון ח"ו, אלא אדרבה – יש בו מעלה.
ויובן זה על-פי דברי הגמרא בנוגע לכללות עניין מיעוט הירח "לכי ומעטי את עצמך", ודוגמתו בעבודתם של ישראל – "כי אתם המעט", "ממעטין עצמכם", עניין הביטול.
והעניין בזה: כאשר עבודת ישראל היא באופן של קיימא סיהרא באשלמותא, היינו, שהאור שלו מאיר בגלוי ובתוקף, הן בנוגע לעצמו והן בנוגע להשפעה על הזולת (על דרך ובדוגמת הלבנה שעניינה "להאיר על הארץ") — יתכן שיבוא האדם לידי רגש של ישות, בידעו את גודל מעלת העבודה שעל-ידה מאיר בכל העולם כולו; ולכן בהמשך וביחד עם זה צריכה להיות העבודה בעניין הביטול ("לכי ומעטי את עצמך").
כלומר: בנוגע לעצם העבודה, הן בנוגע לעצמו והן בנוגע לזולת — הרי בודאי שאין לגרוע חס-ושלום בעניין האור, ואדרבה, יש להוסיף ולהעלות בכל עניני אור וקדושה; והשינוי אינו אלא בנוגע לרגש האדם העובד, שכיון שהוא העושה ומאיר יכול לבוא לידי רגש של ישות — ולכן בנוגע לרגש זה צריכה להיות העבודה ד"לכי מעטי את עצמך", הביטול.
וזהו סדר קבוע בעבודת האדם, שבהגיעו לשלימות בעבודת ה' באור וגילוי, אזי יש לו להתחיל תיכף בעבודה של פוחת והולך, העבודה במיעוט וביטול הרגש מציאות עצמו והרגש מעלת עבודתו עד שההרגש מתבטל לגמרי, בדוגמת הלבנה שבכל חודש לאחרי קיימא סיהרא באשלמותא בט"ו בחודש, מתחיל סדר שפוחת והולך בגילוי, עד שמתעלם אור הלבנה לגמרי ברגע שלפני המולד.
ועל-פי זה מובן שגם בחציו השני של החודש, כאשר אור הלבנה פוחת והולך, העבודה היא באופן שמוסיף והולך — הוספה בביטול, שההרגש הולך ומתמעט (שמתבטל) יותר ויותר, עד לתכלית הביטול.
להגיע ל'מאור' שבתורה
והנה, מכיון שנצטווינו "מעלין בקודש" תמיד, בהכרח שהעבודה הבאה לאחרי המצב בט"ו בחודש, כאשר קיימא סיהרא באשלמותא, באה בהמשך והוספה על העלייה בעבודה של חצי הראשון של החודש. כלומר: לא זו בלבד שהעבודה של חציו השני של החודש היא באופן שמוסיף והולך (הוספה בעניין הביטול), אלא עוד זאת, שהעבודה בחציו השני של החודש היא נעלית יותר מזו שבחציו הראשון של החודש.
והעניין בזה: העבודה בחציו הראשון של החודש היא הוספה בעניין האור, והרי 'אור' הוא מציאות; ולעומת זאת, העבודה בחציו השני של החודש היא — ההוספה היא בביטול, בשלילת המציאות, אשר על-ידי זה באים לעילוי שבאין ערוך לאור — אותי אתם לוקחים, 'לוקחים' את ה'מאור'.
וזהו ענין מולד הלבנה בראש-חודש – שעל-ידי עבודת הביטול בחציו השני של החודש עד לתכלית הביטול והעלם הלבנה לגמרי (ברגע שלפני המולד), אזי נעשה עניין 'יחוד שימשא וסיהרא', הייחוד עם ה'מאור', שמעלתו באין ערוך לגבי מעלת האור.
[ולדוגמה — ההבדל בין תלמיד הנמצא בריחוק מקום מרבו ומפרש דבריו ומוסרם לאחרים, לכמו שעומד לפני רבו ומקבל תורתו ממנו, שמובן כי כאשר עומד לפני רבו, הוא בטל לגמרי כדי שיוכל לקבל תורת רבו ואז הוא במעלה נעלית ביותר].
על-פי זה מובן הקשר ש"מכאן ואילך" מוסיפים בלימוד התורה בלילות – לט"ו באב שבו קיימא סיהרא באשלמותא:
תוכן עניין לימוד התורה בלילות הוא כדי לזכות בכתר התורה כנ"ל, דהיינו להגיע ל'מאור' שבתורה, קדושת התורה והשכינה שבתורה (כנ"ל בארוכה), שהיא למעלה באין ערוך מ'אור' התורה. ולהגיע לזה הוא דווקא על-ידי לימוד התורה בלילה, מתוך לילה ונמיכות הרוח ושפלות, עניין הביטול.
ולכן דווקא "מכאן ואילך" – לאחרי מילוי הלבנה בט"ו באב, מתחילה שלימות נעלית יותר, לימוד התורה בלילות כפירוש הנ"ל הבא על-ידי הלימוד בלילות כפשוטו, שעל-ידי-זה מגיעים ל'מאור' שבתורה. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
