כוס של ברכה ליחיד

ב'התקשרות' גיליון תצז עמ' 16 נכתב בעניין מנהגנו בכוס של ברכת-המזון, והוסבר שזהו על-פי מסקנת שו"ע אדמו"ר הזקן בראש הלכות ברכת-המזון (סי' קפב ס"א).

מאידך, בשו"ע אדמו"ר הזקן בראש הל' ברכות-השחר (סי' מו ס"א) כולל בין מאה הברכות שכל אחד מחוייב לברכן בכל יום, גם את ארבע הברכות של כוס ברכת-המזון, דהיינו ברכה ראשונה ואחרונה שלה בכל בוקר ובכל ערב. ומקורו מהרמב"ם* (הל' תפילה פ"ז הי"ד), הב"י (סי' מו) וכו'.

נמצא לפי זה שכוס של ברכת-המזון שייכת לכל יחיד, כדי להשלים את המאה ברכות. וצריך עיון מה שאדמו"ר הזקן כותב שם בסוף הסעיף (בסוגריים) "אבל מנהג העולם שלא לברך על כוס של ברכה ביחיד", ואינו מפרש איך להשלים את המאה ברכות, על-דרך שכותב בהלכות שבת (סי' רצ ס"א).

ולפלא שלא צויין לזה כלל ב'התקשרות', וכן שלא צויין כלל בשו"ע רבינו, גם לא במהדורה החדשה של השו"ע, מסימן קפב לסי' מו ולהיפך.

הרב יהודה ליב גרונר, ברוקלין, נ.י.

הערת המערכת

הנה דעת הרמב"ם (הל' ברכות פ"ז הט"ו) וכן דעת הבית-יוסף (לפ"ד הכף-החיים בשו"ע שם אות א. וכן מוכח בב"י שם. ובפרט שדרכו כידוע לפסוק כשניים מתוך "שלושת עמודי ההוראה": הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש, וכאן דעת הרי"ף והרמב"ם כדלהלן, ורק הרא"ש ס"ל כדעה הראשונה) היא כדעה השלישית בשו"ע רבינו, וכהכרעת רבינו, שאפילו בשלושה אין הכוס חובה אלא למצווה מן המובחר וכו', ובכל זאת כללו זאת שלושתם במאה ברכות. ודלא כמ"ש המחצית-השקל (למג"א סי' מו ס"ק ח) לבאר דעת הבית-יוסף במניית כוס של ברכה בק' ברכות, משום דס"ל כדעה הראשונה, וצ"ע לדידיה מה יעשה בדעת הרמב"ם. אמנם נכון שזו הברכה היחידה מכל המנויות שם, שהיא רשות ולא חובה.

ערבוב הברות בתפילה

ב'התקשרות' גיליון תפה עמ' 16 נפלה טעות בסיום הבירור שכתבתי בנושא זה: "לפיכך חשוב לשים לב להנ"ל ולהימנע מערבוב הברות", כי כוונתי שם היתה להביע ספק כיצד יש לנהוג, דהיינו: אם צורך הציבור באמירה בקול בהברה שהציבור מכיר דוחה את ההסתייגות מערבוב הברות או לא.

והנה לגופו של עניין העירוני שפסול כזה, וגדול ממנו - של עירוב שני לשונות, נזכר רק בגיטין, ובגוף הגט בלבד, ונחלקו בו הרמב"ם והראב"ד¹: "אם היה מקצת הגט כתוב בלשון אחד ומקצתו בלשון אחר", אבל לא בחתימתו², וכל שכן שלא נזכר כלל בשאר שטרות³. ובכלל - בהברה שאינה נכונה, אפילו בברכת-כוהנים שמן התורה צריכה להיות בלשון-הקודש דווקא, הרי "במקומות שרובם ככולם קורים כך, שאצלם משמעות הברכה כך היא" כשר⁴. וכל-שכן בתפילה, שיש לקיים בה "ודילוגו עלי אהבה"⁵. ובפרט על-פי חסידות - כמבואר במאמר אדמו"ר הזקן 'עניין לה"ק'⁶, שאפילו הבעש"ט והאריז"ל לא יכלו לבטא את כל לה"ק כראוי, מצד שאין הלשון יכולה לרדת למטה בשלימות בזמן הגלות, עיי"ש.

ואולי הצדק עם הרה"ח ר' יעקב שי' הלוי הורוביץ, שכתב⁷ שההסתייגות היא (רק) מפני שהנהגה כזאת היא זלזול במנהג ישראל. ולפי זה לכאורה במצב כזה ניתן להקל.

הרב י.ש. גינזבורג, רב היישוב עומר

----------

1) פ"ד מהל' גירושין ה"ח, ואחריהם הב"י והרמ"א בשו"ע אה"ע סי' קכו ס"א.

2) להלן סי' קל סי"ד-טו.

3) ראה שו"ע חו"מ סי' מב ס"ב.

4) שו"ע אדה"ז סי' קכח סכ"ג וסמ"ח.

5) שהש"ר ב,ד. שיחת שמח"ת תרצ"ז - סה"ש תרצ"ז עמ' 204, ובקובץ מכתבים שבסו"ס תהלים 'אהל יוסף יצחק' עמ' 202. וראה בארוכה ב'פרדס חב"ד' גיליון 10 עמ' 188 ואילך.

6) מאה שערים עמ' 64. ס' המאמרים תק"ע עמ' נג. וע' בפרדס חב"ד שם.

7) קובץ 'אהלי שם' גיליון ח עמ' קצב וגיליון ט עמ' רסו.