תקופת הגאולה היא עת קבלת השכר על עבודת עם-ישראל במרוצת הדורות. כך אמרו חז"ל (עירובין כב,א): "היום לעשותם - למחר (לעתיד לבוא) לקבל שכרם".
דבר זה מעורר שאלה גדולה. אחת ממצוות התורה (דברים כד,טו) היא המצווה לשלם לשכיר את שכרו בו-ביום: "ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש". גם אנו, עם-ישראל, מכונים בדברי חז"ל (אבות פרק ב, משנה יד-טז) פועליו של הקב"ה. עבודתנו היא קיום התורה והמצוות, וה'תשלום' הוא השכר שהקב"ה מעניק לנו על כך.
ידוע שהקב"ה מקיים בעצמו את כל המצוות שציווה עלינו לקיים. אם ציווה לשלם לשכיר את שכרו בו-ביום ולא להלינו עד בוקר – ודאי שגם הוא 'חייב' לתת לכל יהודי את שכרו מיד אחרי כל מצווה שהוא מקיים. מדוע אפוא הוא מעכב את השכר עד זמן הגאולה?
בניית דירה
יש המסבירים (עיון יעקב לעין יעקב, עירובין שם) שעבודת היהודי במשך כל חייו היא בבחינת עבודה אחת, שבסיומה משולם השכר בגן-העדן. כלומר, 'יום העבודה' של יהודי משתרע על-פני כל תקופת חייו, ובסיומה הוא אכן מקבל בגן-עדן את השכר על עבודתו.
אך הסבר זה אינו מספק. עיקר השכר על עבודת התורה והמצוות אינו ניתן בגן-עדן, אלא לעתיד לבוא - בתקופת תחיית המתים (כמבואר ברמב"ן, שער הגמול בסופו). השכר בגן-עדן הוא בעיקר על לימוד התורה, ואולם השכר על קיום המצוות יינתן רק בזמן התחייה. הווי אומר שהקב"ה מעכב זמן רב את שכרם של ישראל, ולכאורה אין הוא מקיים את המצווה "ביומו תיתן שכרו".
הרבי מליובאוויטש מסביר (לקוטי שיחות כרך כט, עמ' 138) כי הדבר יובן לאחר הבהרת מהותה האמיתית של עבודתנו בעולם הזה. תכלית בריאת העולם היא – "נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים" (תניא פרק לו). ה'דירה' הזאת נבנית נדבך אחר נדבך על-ידי עבודתנו במשך כל הדורות. בכל מצווה שיהודי מקיים הוא מזכך ומאיר באור ה' חלק מגופו הגשמי וחלק מהעולם החומרי. צירוף המצוות של כל היהודים במשך הדורות משלים את זיכוכו של העולם כולו, עד שהוא נעשה מוכשר להיות 'דירה' לה'. אז יבוא משיח-צדקנו ותבוא הגאולה השלמה, ואז תגיע הבריאה לתכליתה.
נמצא אפוא ש'חוזה העבודה' בין הקב"ה ובין עם-ישראל אינו בבחינת שכירות יומית, אלא זו בעצם 'עבודה קבלנית'. עם-ישראל קיבל עבודה, להביא את העולם לידי כך שיוכל להיות 'דירה' לקב"ה. עבודה זו איננה עבודה של איש אחד, אלא של כל עם-ישראל בכל הדורות. כאשר העבודה הזאת תגיע לשלמותה, תבוא עת השכר.
לדאוג ל'פועלים'
אולם אף שמועד תשלום השכר המלא יהיה לעתיד לבוא, הרי גם עכשיו הקב"ה חייב לדאוג ל'פועליו' שלא יחסר להם דבר, כדי שיוכלו להתמסר בכל כוחותיהם ובלי דאגות יתרות למילוי רצונו. גם כשאדם מעסיק פועל בכרם מחובתו לאפשר לו לאכול מן הענבים, ואפילו אסור לחסום את פי השור בשעה שהוא דש את התבואה. קל-וחומר שהקב"ה צריך לאפשר ל'פועליו' לאכול ולשתות ולקבל את כל צורכיהם בעולם הזה שבו הם עובדים.
והרבי מסיים שם: "יש חיוב כביכול על הקב"ה להבטיח ולהעמיד לבני-ישראל עוד מקודם לכן את שכר 'עמלם ומזונם', כדי לתת להם את האפשרות למלא את עבודתם... וכאשר הקב"ה נותן לבני-ישראל גשמיות, הם עושים ממנה רוחניות, וממלאים את תפקידם – לעשות לו יתברך דירה בתחתונים". | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
