עלייתו של אלכסנדר השלישי על כיסא המלכות בפולין נחגגה בטקס רב-רושם. היום הזה נחוג על-ידי כלל אזרחי פולין, ואף היהודים ציינו זאת בתפילה מיוחדת שנאמרה בבתי-הכנסת, לאחר קריאת התורה.
זה היה לפני כמאה ושלושים שנה. בעיר נאשעלסק שימש ברבנות רבי אברהם בורנשטיין, הידוע בספריו 'אבני נזר'. זה היה קודם שעבר לסוכטשוב. הוא היה גאון עצום. בהיותו בן עשר סיים את הש"ס, ואת תשובותיו בהלכה החל לכתוב בהיותו בן שש-עשרה. גם את רבנותו נהג בתוקף, ותושבי העיר הכירו היטב את שנינותו וחריפותו.
באותם ימים גילה ה'אבני נזר' כשלים חמורים בתפקודם של שני שוחטים. אחד מהם הודה כי הצדק עם הרב, חזר בתשובה שלמה ועזב את השחיטה. לעומת זה, חברו היה אדם גס-רוח. הוא לא הביע חרטה על מעשיו, ואף נשבע להינקם ברב.
האיש הזה חָבַר לפוחז וריק כמותו, שעבר על תקנות הקהילה והוחרם על-ידי הקהל. גם הלה היה מוכן לעשות הכול כדי לנקום ברב. הם ציפו להזדמנות נאותה.
בשבת שלאחר הכתרת המלך אלכסנדר השלישי עמדו השניים בבית-הכנסת של ה'אבני נזר' ועקבו אחריו בעין בוחנת. הם הבחינו כי בעת אמירת תפילת 'הנותן תשועה למלכים' היה הרב שקוע במחשבותיו, ולא אמר את התפילה.
לזאת חיכו השניים. הם הריצו מכתב הלשנה אל שר המחוז וכתבו כי הרב הוא 'מורד במלכות' ונמנע בפרהסיה מאמירת התפילה לשלום המלך. במכתבם פירטו עוד עשרים ושתיים טענות על הרב. הם ידעו כי המלך היה רגיש מאוד לכל ניסיון של מרידה, והיו בטוחים כי מכתב ההלשנה יטופל במלוא החומרה.
ואכן, בוקר אחד נשמעו דפיקות על דלת ביתו של ה'אבני נזר'. בפתח עמדו נציג ראש העיר ואחד מראשי הקהילה. הם הניחו לפניו מכתב ובו נאמר כי על-פי פקודת שר המחוז הוא מפוטר מתפקידו כרב העיר, ונוסף על כך הוא נדרש לעזוב את העיר עם משפחתו בתוך עשרים וארבע שעות!
הימים היו ימי שיא החורף. שלג נערם בדרכים, ויציאה לדרך עם ילדים רכים הייתה סכנה של ממש. אולם ה'אבני נזר' קיבל את הגזֵרה בשלוות-נפש. להפתעת תלמידיו ביקש מהם לשבת והתחיל את שיעורו היומי הקבוע, באומרו: "כעת הוא הזמן ללמוד, וכאשר לומדים תורה אין לדאוג".
הדבר היה לפלא. מחר ייאלץ הרב לקחת את מקל הנדודים ולצאת עם משפחתו במזג-האוויר הקשה, והוא עומד עכשיו ומוסר שיעור עמוק, ומחדש חידושים רבים, כאילו לא אירע דבר.
חסיד נאמן היה ל'אבני נזר' בעיר קאליש, איש נכבד בעל קשרים מסועפים, ושמו ר' בעריש. מישהו דאג להעביר אליו את דבר הגזֵרה, והוא החל לפעול במהירות לביטולה. הוא נסע אל שר המחוז וביקש ממנו לבטל את פקודת הגירוש ותחת זאת לברר את הטענות בבית-המשפט.
ר' בעריש תיאר לפני השר את אישיותו של רבו. הוא הסביר כי מדובר בגאון וצדיק, שמוחו עסוק בלימוד התורה עד כדי הינתקות מוחלטת מהנעשה בעולם הזה. מכאן גם התנהגותו בעת אמירת התפילה, הסביר החסיד. לא הייתה כאן כל כוונת מרידה, חלילה, אלא פיזור-נפש וחוסר ערנות לנעשה סביבו.
השר קיבל את המלצת החסיד. הוא אמר לר' בעריש כי קודם הבירור בבית-המשפט הוא מבקש להיפגש בעצמו עם רבו ה'אבני נזר' ולעמוד על טיבו.
למחרת בבוקר מיהר ר' בעריש לעיר נאשעלסק לבשר לרבו על ביטול הגזֵרה. כשבא אליו לא היה יכול למסור לו את הבשורה, משום שה'אבני נזר' עמד באמצע השיעור היומי.
ר' בעריש ביקש מהגבאי למסור לרבי כי בשורה חשובה ביותר בפיו, אולם הרבי ביקש להודיע לו כי אין בשורה חשובה משיעור תורה, ולכן יואיל-נא להמתין עד תום השיעור. כאשר סוף-סוף סיפר ר' בעריש על הצלחתו לבטל את הגזֵרה ולהחליפה בבירור, קיבל הצדיק את הדברים בקור-רוח, כאילו ידע מראש שכך יהיה.
עתה מסר ר' בעריש לרבו את בקשת שר המחוז להיפגש עמו. הרבי ניאות, והם יצאו יחדיו אל בית השר. את רוב הדרך עשו במרכבתו של ר' בעריש, אולם נותרה כברת-דרך שאותה נדרשו לצעוד ברגל, בהליכה מייגעת, שגרמה להם להזיע.
יגעים ומיוזעים נכנסו הרבי והחסיד לארמון השר. האולם שבו ישב השר היה מפואר ביותר. וילונות יקרים השתלשלו על הקירות. הצדיק, שמוחו היה שקוע בקושיה קשה ברמב"ם, ניגש מבלי-משים אל אחד הווילונות, וניגב באמצעותו את הזיעה שעל פניו, כאילו היה מגבת פשוטה.
חיוך עלה על פניו של שר המחוז. הוא הפטיר לעבר ר' בעריש: "כעת אני רואה באיזה 'פושע' ו'מורד במלכות' מדובר...".
בבוא יום המשפט היה הרב שליו ונינוח. הוא השמיע את השיעור היומי כהרגלו, ורק קיבל עליו לצום. כמו-כן ביקש מהציבור לומר תהילים. למשפט שיגר את עורך-דינו. בפסק-הדין כתב השופט כי הרב זכאי מכל אשמה, והחזיר לו גם את תוארו ומעמדו כרב העיר.
לאחר זמן התברר, כי מיד לאחר פגישת ה'אבני נזר' עם השר, ביקש השר למסור לבית-המשפט כי לדעתו הרב זכאי וכל העניין אינו אלא עלילה שנרקמה עליו. וכך היה לשמחת כל יהודי העיר. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
