נושאים נוספים
	התקשרות 893 - כל המדורים ברצף
	לצאת עם המלך מהשדה אל העיר
	"תקע בשופר גדול לחירותנו"
	תשובות הרשב"א
	פרשת שופטים
	"משה קיבל תורה מסיני"
	הערות לנוסח הסליחות

שלל עניינים המובאים בספרי הרשב"א מצאו מקום של כבוד באלפי שיחותיו של הרבי * ברבים מהם הרבי הסתייע, והם שימשו יסוד לביאור עניינים עקרוניים בהלכה ובאמונה * לפני מתן תורה; קשר המלך והציבור; שמונה – למעלה משבע; המצווה לשמוע לחכמים בזמן הזה; לפרסם עושי מצווה, ועוד – אלה רק דוגמאות אחדות * רשימה רביעית ואחרונה

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

התורה כמשל

רבות הן השיחות העוסקות בביאור הפרשיות והתקופה של לפני מתן תורה, שעל-פיהן הרבי מבאר יסודות חשובים באמונה ובתורה. כמקור חשוב לכך מתבסס הרבי על אחת מהתבטאויותיו של הרשב"א בספריו (חלק א' סימן תיז): "...לאמור כי מבראשית עד מתן-תורה הכול משל כו'". היינו, שהדברים הם בבחינת משל ללמוד מהם על הנמשל, בעבודה שלאחר מתן תורה עד לזמן הגלות (וראה לקוטי שיחות כרך כג עמ' 38 והערות 57; 61. ועוד).

ושם (כרך לד עמ' 119 הערה 41 בשולי-הגיליון): "וידועות תשובות הרשב"א בזה חלק א' סימנים תיד-תיח. וראה שם סימן ט 'באמת הרבה כתובים דברו דרך משל כו'' עיין שם".

ציבוריותו של המלך

איתא בתשובת הרשב"א ש"המלך כציבור שהציבור וכל ישראל תלויין בו" (חלק א' סימן קמח).

הרבי עומד בהרחבה על משמעות הדברים (לקוטי שיחות כרך יט עמ' 165 ואילך), תוך כדי ציון והשוואות למקורות נוספים בנגלה ובפנימיות התורה.

בין השאר מחלק בין לשון זה ללשון הרמב"ם (הלכות מלכים פרק ג, הלכה ו) בנוגע למלך "שליבו הוא לב כל קהל ישראל".

במקום אחר (לקוטי שיחות כרך לג עמ' 111) מדייק הרבי בלשון הרשב"א "וכל ישראל תלויין כו'", שהתלות במלך היא לא רק תלות הציבור והכלל בתור מציאות אחת, אלא גם תלות של כל ישראל – כל אחד בפני עצמו (ריבוי יחידים). וראה עוד כרך לג שם (עמ' 136 הע' 41. כרך ל עמ' 220).

בין שבעה לשמונה

בחסידות הובא פעמים רבות מה שכתוב בתשובות הרשב"א (חלק א' סימן ט) שהיקף שבעה הוא היקף מבפנים והיקף שמונה הוא היקף מבחוץ. כלומר זהו היקף נעלה יותר שאליו מגיעים דווקא על-ידי נר חנוכה, עבודה בכוח עצמו (ראה לדוגמא תורת מנחם כרך טו עמ' 297, וראה המפורט בספר השיחות-תנש"א עמ' 111 הערה 16).

ברכות קריאת-שמע

בספר התניא (פרק מט [סט, ריש עמ' ב] וראה גם פרק יב [טז, ב]) מביא אדמו"ר הזקן מדברי הרשב"א [תשובות הרשב"א חלק א' סימן שיט; שו"ת רשב"א המיוחסות לרמב"ן סימן קצב וסימן רב] ש"ברכות אלו אינן ברכות של קריאת שמע... אלא ברכות הן שנתקנו קודם קריאה", כמו שאר הברכות, ועד ש"לכאורה אין להם שייכות כלל עם קריאת שמע" (תניא פרק מט שם).

אולם הרבי, תוך כדי דיון אם ברכות קריאת שמע של ערבית ושל שחרית הן שני חיובים או חיוב אחד, מדגיש (תורת מנחם כרך טו עמ' 302) שלפי המבואר בתניא שם, הרי באמת סוף-סוף הברכות שייכות לקריאת-שמע, כמבואר בתניא שם, ש"ברכותיה שלפניה ולאחריה... הן הכנה לקיום הקריאת שמע".

'שהחיינו' – בגלל מה?

בסימן קכ"ו כותב הרשב"א: "שלא מצינו ברכת זמן אלא בדבר שיש בו שום הנאה כו'", וכן בסימן שע"ט. הרבי מציין (לקוטי שיחות כרך יט, עמ' 372 הע' 12) שאולי אדמו"ר הזקן [בסימן תרמ"א סעיף א' (שעיקר הברכה [דשהחיינו] נתקנה על השמחה שיש לאדם מן המצווה כו')] סבור גם הוא שיש שמחה בהגעת הזמן.

ביאור הדברים: הרשב"א בתשובתו שם (סימן שעט) מביא את דעת הרב פרץ שאין אומרים זמן [שהחיינו] בבדיקת חמץ, ומגיב על-כך: "לא ידעתי לו יסוד שאם אתה אומר שאין אומרים זמן אלא על דבר שהוא נהנה ממנו כחגים, שנהנה מישיבת הסוכה וכו', אם-כן מה נעשה ליום-הכיפורים. ואם תאמר מחמת הגעת זמן המצווה – גם בבדיקת חמץ כו'".

אמנם לדעת אדמו"ר הזקן מובן היטב שאכן הוא מצד הגעת זמן המצווה, שהרי בסימן תלב סעיף ג פסק דאין אומרים זמן על בדיקת חמץ לפי שמצווה זו היא צורך הרֶגל לתקן הבית וכו', לפיכך היא נפטרת בברכת שהחיינו שמברכים ברגל בקידוש לילה.

מאידך בסימן קכו מסביר הרשב"א ש"ספירת העומר אין בו זכר לשום הנאה אלא לעגמת נפשנו לחורבן בית מאויינו". [ולהעיר שהרשב"א בעצמו כתב בסימן רמה, על (אי) ברכת שהחיינו בברית מילה, ש"ברכת שהחיינו אינה תלויה בשמחה, אלא תלויה בדבר שמגיע לו תועלת וכו'"].

מתנות כהונה

כך צוין בלקוטי שיחות כרך חי (עמ' 233 הערה 54):

ראה שו"ת הרשב"א (חלק א' סימן יח. אבודרהם שער ג' ועוד) דאין מברכין על מתנות כהונה משום דמשולחן גבוה קא זכו ולא משל הבעלים. וראה אנציקלופדיה תלמודית ערך ברכת המצות.

ושוב הוסיף הרבי הערות בכרך כח (עמ' 115 הערה 14).

נצחיות הא-ל

בשו"ת חלק א' סימן ט' ובסימן תיח דן הרשב"א במה שכתוב "ואתה הוא ושנותיך לא יתמו" וכן בהיות הקב"ה נמנע הנמנעות.

התשובות האלה מובאות פעמים רבות בשיחות הרבי (ראה לקוטי שיחות כרך יד עמ' 14, כרך א עמ' 173; כרך טו עמ' 186).

לא תסור – בזמן הזה

יש הסבורים שהציווי "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" מכוּון כלפי בית-דין הגדול שבירושלים – על-פי ספר יראים סימן לא (שצח), תורה תמימה פרשת שופטים; אמנם הרבי מציין (לקוטי שיחות כרך ה' עמ' 127 הע' 25) שדעת הרשב"א (תולדות אדם ח"ב סשכ"ב) [ כמו הרא"ש, ספר החינוך ועוד] שלא תסור נאמר על החכמים שבכל הדורות!

פרסומי מצווה

תשובה מפורסמת של הרשב"א (חלק א' סימן תקפא) בעניין פרסום עושי מצווה ("מידת התורה שהיא כותבת ומפרסמת עושי מצווה כו'") הוזכרה רבות בדברי הרבי (ראה ספר השיחות תשמ"ח כרך ב, עמ' 595; תורת מנחם כרך יא עמ' 21; 108; כרך יג עמ' 247; 313; כרך טז עמ' 58; כרך כד עמ' 290; כה עמ' 48. 'ספר השליחות' קה"ת תשמ"ז, עמ' 182 ואילך; 194; ועוד) – שיש לפרסם שמות תומכים ומנדבים או משתתפים וכדומה, על-פי הכלל שמפרסמים עושי מצווה. הנושא נדון גם במדור זה בעבר.

אתרוג של שותפין

לגבי אתרוג של שותפין פסק הרמ"א (או"ח סתרנ"ח) ש"אם קנו לצורך מצווה יוצאים בו מסתמא (ואין צריך לפרש בהדיא שנותנים לשותף במתנה על מנת להחזיר) דאדעתא דהכי קנאוהו", ומביא הרבי (לקוטי שיחות כרך כד עמ' 212 שולי-הגיליון הא' להערה 50) שהמגן אברהם (ס"ק יו"ד) מבאר על-פי דברי הרשב"א סימן תו (וראה ר"ן נדרים מה, ב) – שדבר שאין בו דין חלוקה (כגון האי גוונא שעיקרו של דבר נתברר כבר משעה ראשונה), לכולי עלמא אמרינן יש ברירה.

תענית חלום

במסכת פסחים (סח,ב) מסופר שמר בריה דרבינא כולה שתא הווה יתיב בתעניתא.

הרבי (לקוטי שיחות כרך כג עמ' 30 הערה 32) מביא שהרשב"א (שו"ת חלק ד' סימן רסב – הובא בבית יוסף לטור אורח חיים סימן רפח), התוספות, המהרי"ל, והצמח צדק מפרשים, שהיה זה תענית חלום.

בניי אתם

הרשב"א (תשובות ח"א סימן קצד) סבור כרבי מאיר ש"בין כך וביך כך אתם קרויין בנים". הרבי מביא את הדברים בכמה מקומות (ראה לדוגמה לקוטי שיחות כרך יד עמ' 3).

אכילת פת בשבת ויום-טוב

לעניין חיוב בציעת פת אין חילוק בין שבת ויום טוב. הרבי מציין על כך (לקוטי שיחות כרך לו עמ' 81 הערה 33):

ראה ברכות מט, ב. וראה שו"ת הרשב"א חלק א' סימן תריד.

[הרבי מוסיף (לקוטי שיחות כרך לג עמ' 158 הערה 20) שדעת הרשב"א היא לדעת הרמב"ם הלכות שבועות פרק א' הלכה ו'"].

בעניין נרות המנורה – מביא הרב במכתב משנת תרצ"ט (לקוטי שיחות כרך לח עמ' 192) את דברי הרשב"א בסימן עט לעניין זמן (ואופן) הטבת והדלקת נרות המנורה, ובסימן שט למאן-דאמר שהמנורה מזרח ומערב מונחת, שהיו מדליקין ביום, ב' נרות מזרחיות.

תשעה באב נדחה

לדיני תשעה באב שחל בשבת –הרבי מציין (לקוטי שיחות כרך לג עמ' 157 הערה 13) שהדעות שאין נוהגים בשבת דברים שבצנעה סבורים שלגמרי עקרוהו ואוקי מנהו אעשירי – המקור לדברים: שו"ת הרשב"א חלק א' סימן תקכ (הובא באבני נזר אורח חיים סימן תכו).

בשו"ת הרשב"א חלק א סימן יח כתב שזה שהאב שמחל על כבודו כבודו מחול הוא הטעם על כך שאין מברכין על כיבוד אב ואם, לפי שאפשר למיעקרא לעשה (ליקוטי שיחות כרך לו עמ' 90 הע' 8).

בדומה לכך, בתשובות הרשב"א [הנ"ל] ובתשובת ר"י בן פלט [באבודרהם הלכות ברכת המצות] כתבו בטעם שאין מברכין על מצוות צדקה – שמא העני לא ירצה לקבל (לקוטי שיחות כרך לד עמ' 85 הערה 24, וראה גם 'המלך במסיבו' כרך א).

ולהעיר מרשב"א (שו"ת ח"א סימן שיא) "דבגופו של פטר חמור ממש ליכא דזכי ביה, דאי לא פריק ליה – למיתה אזיל, ועוד כל דפריק ליה הווה ליה דבעלים כו', והילכך דינא הוא דאפילו תקפו כהן מוציאין אותו מידו" (כרך לו שם עמ' 64 סוף הע' 41).

בשו"ת הרשב"א ח"א סימן תרצ"ט ש"חנוכה ימי עונג ושמחה" – הובא בלקוטי שיחות (כרך ל, עמ' 204 הערה 7).

וכן "ש"ץ שהזקין ורוצה למנות בנו לסייעו לפרקים... שאם ממלא מקומו בשאר דברים בנו קודם לכל אדם" (שו"ת הרשב"א ח"א סימן ש – הובא ברמ"א סימן נג סעיף כה) נזכר בשיחה של הרבי (לקוטי שיחות כרך ל, עמ' 98).

גם בין הדנים בפירוש מאמר חז"ל כל המועדים בטלים חוץ מפורים – מציין הרבי בחודש אדר-שני תשי"ז (לקוטי שיחות כרך לא עמ' 278):

יעויין שו"ת הרשב"א סימן צג.

כיצד שימש משה בכהונה – תשובת הרשב"א (חלק א' סימן מב), צוינה בשיחת הרבי (לקוטי שיחות כרך לב עמ' 30).

בדין שביתת גר תושב, דן הרבי בהרחבה (לקוטי שיחות כרך לא עמ' 127-119) בדעת הרשב"א בחידושיו ובתשובותיו (חלק ג' סימן ער"ב).

הרבי בירר גם בהרחבה את דעתו של הרשב"א בטעם הרחת בשמים במוצאי שבת (ראה לקוטי שיחות כרך לא עמ' 193-191; 196).

תירוצו של הרשב"א למה אין מברכים על ההגדה הובא על-ידי הרבי בהגדה של פסח.