שאלה: בכמה קהילות נהוג להגיש כיבוד לאחר ביקור בקברי אבות, לכבוד ה'שבעה', ה'שלושים' או יום-השנה, כדי להרבות בברכות ובעניית אמן לזכות נשמת הנפטר. היכן מותר להגיש את הכיבוד?
תשובה: יש להגיש את הכיבוד מחוץ לגדר בית-העלמין. אם רוצים לייחד מקום להגיש זאת בתוך השטח, יש לגדר את המקום במחיצה בגובה עשרה טפחים (80 ס"מ), כדי להפרידו מבית-העלמין.
זאת, מפני שכל השטח שיוּחד לבית-העלמין, גם אם הוא רחוק מן הקברים עצמם, יש לו קדושה בדומה לבית-כנסת, ואסורות שם קלות-ראש, שיחה בטלה, מלאכה, אכילה ושתייה וכדומה.
ואף שבבית-הכנסת הקלו בזה (כגון להגיש כיבוד ולומר 'לחיים' ביום השנה), מפני ש"לב בית-דין מתנה...", הרי זה משום ששם יש צורך בזה לאנשים המבקרים או הנמצאים שם, כמו תלמידי-חכמים ואורחים. אולם בבית-העלמין, שאין בכך צורך למבקרים, אלא רק לכבוד הנפטרים, נשאר הדין הבסיסי לאיסור.
אחרי ביקור בבית-העלמין חייבים ליטול ידיים, ונהוג ליטול מתוך כלי, שלוש פעמים לסירוגין על כל יד. רצוי ליטול לפני הגשת הכיבוד.
מקורות: מגילה כט,א. רמב"ם הל' אבל פי"ד הי"ג. טושו"ע יו"ד סי' שסח, ופתחי תשובה שם (וע"ע חזו"א יו"ד סי' רט ס"ק טו). משנ"ב סי' קנא ס"א בביה"ל ד"ה ואין אוכלים. פסקי תשובות שם ס"ק ח, יא. שו"ת יחוה דעת ח"ג סי' י. תודה לרב לוי-יצחק הלפרין מירושלים.
הבהרה: בעניין הפסיפלורה כתבתי בגיליון הקודם שההכרעה המקובלת היא להקל, שאין בה דין ערלה. אכן, הספרדים מקילים בזה, על-פי פסיקת הראשל"צ הרב אליהו ז"ל וייבדל לחיים טובים הרב עובדיה יוסף, אבל בקהילות האשכנזים, אף שה'ציץ אליעזר' מֵקל, הובא לידיעתי שהבד"ץ של העדה החרדית בירושלים וכן השגחת הרב לנדא מבני-ברק מחמירים בזה. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
