חז"ל אומרים (פסחים קיט,ב) שבבוא הגאולה יעשה הקב"ה סעודה מיוחדת לצדיקים. לאחר הסעודה, כשתבוא העת לברך, יציעו לאבות ולמשה רבנו וכו' לברך, וכל אחד ואחד מהם יטען שאינו ראוי לכך, עד שיאמרו לדוד המלך לברך והוא יסכים לעשות זאת.
וכך נאמר בגמרא: "עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים... לאחר שאוכלין ושותין נותנין לו לאברהם אבינו כוס של ברכה לברך. ואומר להן: איני מברך, שיצא ממני ישמעאל. אומר לו ליצחק טול וברך. אומר להן: איני מברך שיצא ממני עשיו. אומר לו ליעקב טול וברך. אומר להם: איני מברך, שנשאתי שתי אחיות בחייהן, שעתידה תורה לאוסרן עליי. אומר לו למשה טול וברך. אומר להם: איני מברך, שלא זכיתי ליכנס לארץ-ישראל... אומר לו לדוד טול וברך. אומר להן: אני אברך ולי נאה לברך שנאמר (תהילים קטז) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא".
מי יכול לברך
המהרש"א מפרש מדוע יסרבו כל אבות העולם לברך ודווקא דוד המלך יסכים לברך. שכן בברכת המזון צריך להזכיר את הברית, את התורה, את הארץ, ואת מלכות בית דוד, וכל אחד ואחד מאבות העולם והצדיקים מצא בעצמו חיסרון בעניין זה. "ולזה אמר אברהם: 'איני מברך שיצא ממני ישמעאל'; וכן יצחק, שיצא ממנו עשיו; ולא יכול לומר ברית, שהוא 'בריתך שחתמת בבשרנו', שהיא המילה... יעקב אמר 'שנשאתי שתי אחיות, שהוא דבר שעתידה תורה לאסור' – ואיני יכול לומר תורה, דהיינו: 'על תורתך שלימדתנו'. ומשה שאמר 'לא זכיתי ליכנס לארץ' ואיני יכול לומר 'על ארץ חמדה כו''...
"אבל דוד, שזכה שהוא בנה ירושלים ובְנוֹ בנה בית-המקדש, שעל זה תיקנו ברכת 'בונה ירושלים', ועל-כן אמר: לי – שזכיתי לכל הני מילי [=לכל המעלות האלה] – נאה לברך, שנאמר: כוס ישועות אשא גו'".
המהר"ל מפראג (נצח ישראל פרק לג) מסביר את מעלתו המיוחדת של דוד, ואת הקשר המיוחד שלו לברכת המזון המיוחדת שתהיה בגאולה האמיתית והשלמה. נקודת הדברים: סעודה זו של הגאולה וברכת המזון שבסיומה עניינה מתן שבח והודיה לקב"ה על שהביא לנו את הגאולה השלמה. לכן מי שמתאים לברך ברכה זו הוא דווקא מי שבמהותו שייך לגאולה, ושבעצם מציאותו שולל את הגלות. לכן האבות והצדיקים לא רצו לברך ברכת המזון, בשעה שבהם עצמם יש חיסרון כלשהו כביכול, שהיה יכול להיות מעין מקור לעניין הגלות.
כלומר, כל אחד ואחד מהאבות ומהצדיקים מצא בעצמו, לצד מעלותיו הנפלאות, גם צד מסויים של חוסר שלמות, שהוא הפך עניין הגאולה. ואילו בדוד נמצאת השלמות המלאה, ללא כל חיסרון. לכן הוא יאמר "לי נאה לברך".
להיות 'כוס' לגילוי הגדול
בתורת החסידות (סידור עם דא"ח עמ' קב ואילך) מבואר כי ברכת המזון של אותה סעודה מסמלת השפעת שפע גדול ועצום, ממדרגה גבוהה ביותר. הכוס עניינה כלי קיבול לברכה. לכן האבות והצדיקים יחששו מלהיות 'כוס' לדרגה עליונה כל-כך, ודווקא דוד המלך יהיה ה'כוס' לשפע הגדול הזה.
עניינו של דוד הוא ספירת המלכות, שאין לה כלום משל עצמה, וכל עניינה שהיא מקבלת את השפע מהספירות שלמעלה ממנה. כיום המלכות היא למטה מכל הספירות, אולם לעתיד לבוא תתעלה ותעמוד למעלה מכולן, משום שהיא כביכול עומדת ישר תחת מקור השפע, במדרגות העליונות ביותר. לכן דווקא דוד המלך יברך, היינו שהוא יהיה הכלי לקבלת השפע העילאי שיאיר לעתיד לבוא. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
