נקישות נשמעו על דלת בתיהם של שלושים ושניים רבנים בכל רחבי רוסיה. כל אחד ואחד מהרבנים מצא מולו שליח מטעם ממשלת רוסיה, ובידו הזמנה אישית לאסֵפת רבנים דחופה בעיר מינסק.
אלה היו הימים שאחרי המהפכה הקומוניסטית. השלטון הסובייטי פעל לדיכוי הדת בכלל, ודת ישראל במיוחד. נאסרו פעילויות דתיות, סוכני-חרש שרצו בכל פינה לגלות את מפירי החוק, ועונשים חמורים הוטלו על מי שלא צייתו.
העיתונות הסובייטית התגייסה במרץ למסע דיכוי הדת. מאמרים ארוכים פורסמו בקריאה "לשחרר את העמלים משרידי העבר המדכאים של הדעות הקדומות הדתיות ". העיתונות המגוייסת בשירות השלטונות יצרה דעת-קהל אוהדת לפעולות הרדיפה.
אולם דעת-הקהל בעולם הרחב החלה לסעור. האפיפיור הזדעק והכריז על גיוס כללי של הנוצרים כנגד רוסיה. מדינות רבות הביעו מחאות על הפגיעה בחופש הדת.
זה היה הרקע להזמנת הרבנים לאסֵפה הדחופה. השלטון הקומוניסטי ביקש לטהר את שמו בדעת-הקהל העולמית. באותה אסֵפה במינסק אילצו הקומוניסטים את שלושים ושניים הרבנים לחתום על עצומה הקובעת כי טענות האפיפיור שקריות, וכי אין כל רדיפת דת ברוסיה הנאורה...
עכשיו ביקשו השלטונות לחזור על ההצלחה גם באוקראינה. הם ביקשו לכנס את רבני אוקראינה לאסֵפה דומה בעיר חרקוב ולהוציא גם מהם מסמך דומה.
בעיר המחוז הגדולה יקטרינוסלב (כיום דנייפרופטרובסק) ישב על כיסא הרבנות רבי לוי-יצחק שניאורסון (אביו של הרבי מליובאוויטש). נוסף על גדולתו הענקית בתורה, בנגלה ובנסתר, והיותו אישיות חדורת קדושה ומסירות-נפש, ניהל את רבנותו בתקיפות ולא נרתע מאיש. גם בתקופות הקשות ביותר קרא ליהודים לשאת את יהדותם בגאון.
השלטונות ידעו כי לא יהיה קל לשכנע את 'שניאורסון' לחתום. הוא הוזמן לפגישה אישית עם מפקד הק-ג-ב, בניסיון לרכך את עמדותיו. רבי לוי-יצחק נענה להזמנה. המפקד הסביר לו את החשיבות העליונה שהממשלה רואה בקיום האסֵפה וציין כי חובתו של כל אזרח לסייע לאינטרסים של ממשלתו.
בסיום הפגישה מסר המפקד לרבי לוי-יצחק כרטיס נסיעה במחלקה הראשונה ברכבת המהירה היוצאת לחרקוב. לתדהמתו החזיר לו רבי לוי-יצחק את הכרטיס באומרו: "אני מודה לך על טוב-ליבך, אך אני יכול לנסוע על חשבוני". המפקד החליט להבליג לעת-עתה.
כאשר בא הרב שניאורסון לאסֵפה בחרקוב הבחין כי הרבנים ממעטים לדבר בינם לבין עצמם. הוא הביט סביבו וזיהה מיד אדם זר, שתחפושת הרב לא הלמה אותו כלל. ברור היה כי הוא מרגל וסוכן-חרש.
השלטון אף לא התאמץ להסתיר את זהותו של המרגל. להפך, השלטון ביקש לזרוע פחד וחשדנות, כדי למנוע את הרבנים מלהתגבש ולתמוך איש ברעהו.
רבי לוי-יצחק שניאורסון הבחין בסכנה. בעוד הכול יושבים וממתינים לתכתיבי השלטון, עלה על דוכן הנואמים ובדברים חוצבי להבות גינה את המזימה לכפות על רבני ישראל לחתום על דבר שהוא שקר ביסודו.
הרבנים נדהמו מאומץ ליבו. הם ידעו היטב כי הרב עלול לשלם מחיר יקר מאוד על תעוזתו, אולם דבריו עודדו אותם ונסכו בהם כוחות לעמוד בלחצים.
בכל ימי האסֵפה חזר הרב ותבע מכל המשתתפים שלא להיכנע לתכתיבי הקומוניסטים ולהימנע מלחתום. במהלך האסֵפה הוזמן לשיחה אישית עם שר החינוך של אוקראינה, שחרד לכישלונה של האסֵפה. הוא הבהיר לרב את החשיבות שבפרסום המסמך, והִתרה בו כי הוא פועל נגד 'האינטרס הלאומי'. אולם הרב לא שת לבו כלל לדברי השר.
מאמציו של הרב נשאו פרי. בזכות עמדתו הנחרצת נמנעו הרבנים מלחתום, והאסֵפה פוזרה בלי שהשלטונות השיגו את מטרתם.
רבי לוי-יצחק לא הסתפק בזאת. כשנודע לו על אדם מכובד הנוסע אל מחוץ לגבולות המדינה באותם ימים, שיגר אליו שליח מיוחד בבקשה למסור לעיתונות העולמית על השערורייה המתחוללת ברוסיה, ועל התנכלות השלטונות לרבנים בניסיון לכפות עליהם לחתום על הצהרות-שקר נגד רצונם.
אותו שליח מילא את שליחותו נאמנה. זמן קצר לאחר מכן התנוססו כותרות גדולות בעיתונות העולמית. כמה מהעיתונים אף פרסמו קריקטורות שבהן נראה חייל המכוון נשק אל רב ישיש ותובע ממנו לחתום על נייר המונח לפניו...
בתום האסֵפה זומן הרב שנית ללשכת שר החינוך. הפעם הטיח בו השר דברים חריפים, הדגיש לפניו את חומרת מעשיו, והאשים אותו בחתירה תחת אושיות המדינה.
אכן, השלטונות מילאו את איומיהם. בשנת תרצ"ט (1939) נאסר הרב, ובמשפטו נקבע כי הוא "איש מסוכן לציבור". הוא נשלח לגלות במזרח אסיה הרחוקה. שם, מתוך ייסורי גוף ונפש קשים, השיב את נשמתו הטהורה ליוצרו ביום כ' במנחם-אב תש"ד (1944). | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
