מ'כוכב' ל'שבט'
בפרשה דמינה אזלינן נאמר "כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו", "אראנו" מרחוק, ו"אשורנו" מקרוב. וכמו כן נזכרו ב' לשונות אלו בהמשך הסדרה: "אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל". והענין בזה:
"כוכב" – קאי על "מלכא", ו"שבט" – קאי על "משיחא" (כפירוש התרגום). כלומר: "דרך כוכב" הוא אמנם התחלת ענין המלוכה, אבל, זהו רק מלך סתם, ועדיין יכול להיות מצב שילחמו נגדו כו'; ולאחרי זה בא במעמד ומצב של "קם שבט", דקאי על מלך המשיח, אשר, הסימן אודותיו הוא ש"ילחם מלחמות ה' . . ונצח", כדברי הרמב"ם שאז יודעים שהוא לא רק מלך כשר, אלא "הרי זה משיח בודאי".
ועניין זה מובן גם מדיוק לשון הכתוב, שגבי "כוכב" נאמר השם "יעקב", וגבי "שבט" נאמר השם "ישראל" – שהרי השם "ישראל" מורה על דרגא נעלית יותר מאשר השם "יעקב";
והרי זהו ענינו של משיח ("שבט", "משיחא") – להעמיד את כל בני-ישראל במעמד ומצב שיהיו נקראים בשם "ישראל", על שם "כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל", היינו, שפועלים בעולם כרצונם, אם רק הרצון שלהם הוא כפי התורה ומצות.
[...] ובהתאם לסדר הכתובים, "אראנו" ואחר כך "אשורנו", "כוכב" ואחר כך "שבט" – הרי כשם ש"שבט" הוא למעלה מ"כוכב", כמו כן "אשורנו" הוא למעלה מ"אראנו", והיינו, שמעניין "אראנו" באים ל"דרך כוכב מיעקב", ומעניין "אשורנו" באים ל"קם שבט מישראל".
והעניין בזה:
"אראנו" (מרחוק) – קאי בכללות על העבודה שמצד בחינת החכמה שנקראת בשם ראייה; ואילו "אשורנו" (מקרוב) – קאי על העבודה המסודרת שהיא במדידה והגבלה, להיותה מצד כחות פנימיים שבאים בלבושים כו' (כמדובר לעיל במאמר), שזהו כללות עניין לימוד התורה וקיום המצוות באופן מסודר.
אמנם, דוקא על ידי העבודה ב"אשורנו" באים לעניין "קם שבט מישראל":
על ידי הקיום כפשוטו של התורה ומצות – "אשורנו" – ממלאים את הרצון העליון.
ולכן, גם אלו שהם בדרגת "ישראל", צריכה להיות אצלם העבודה של "אשורנו", מצד בחינת "יעקב" שבהם,
ודוקא על ידי זה באים ממעמד ומצב של "כוכב", "מלכא" סתם, שלוחם מלחמות ה' – למעמד ומצב של "קם שבט מישראל", שישנה ההוכחה שהוא "(מלכא) משיחא", כיון שניצח ופעל שיהיה מעמד ומצב של "שרית עם אלקים ועם אנשים", שמנהיג את העולם כולו ומעמיד אותו באופן של "כמים לים מכסים".
(משיחת ט"ו תמוז ה'תש"כ. תורת מנחם כרך כח עמ' 246-248) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
