"באם (מישהו) מהשייכים אליי הוא בשמחה, פועל זה גם בי", כותב הרבי לאחד החסידים * חסיד אחר שואל הרבי - "מה עם השמחה? האם עוד לא פעלתי אצלך?" * "ודאי הוא ששמחה של מצווה בלתי-אפשרית בלי החסידות" * "פורים הוא הרי עניין של שמחה... שתהיה שמחה בכל השנה כולה!", מברך הרבי

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

ב'יחידות' בט"ו במרחשוון תשט"ז ('ספר היחידות', גליצנשטיין עמ' 232-233), נשאל הרבי, כיצד מגיעים לשמחה? זו הייתה תשובתו:

עניין השמחה הרי בא לאדם כאשר הוא מרגיש שיש לו 'משהו', שנוסף לו 'משהו', וככל שהדבר שקיבל גדול יותר, כך שמחתו גדולה יותר. כאשר מתבוננים שנברא הוא מוגבל ואף-על-פי-כן נתן לו ה' יתברך אפשרות שעל-ידי קיום המצוות יתקשר עם הבורא, שזו העלייה הגדולה ביותר שיכולה להיות, שהרי כל עילוי שאדם ידמיין לעצמו הוא מוגבל ואינו מגיע כלל לעילוי שבהתקשרות עם הבורא הבלתי-בעל-גבול - הרי כיוון שזה הדבר הגדול ביותר שמקבל האדם, ממילא באה על-ידי כך השמחה הגדולה ביותר.

יתרה מזו, גם אם נכשל האדם ועשה דבר-מה הפך ממה שציווה הקב"ה, אך בשעה שמתבוננים ובאים לידי הכרה שלמרות שהוא עבר על ציווי השם נתן לו הקב"ה יכולת ואפשרות לחזור בתשובה ונעשה על-ידי כך רצוי להקב"ה כמו לפני החטא, עד שנעשה לו כזכויות, כאילו עשה מצווה - הרי יחד עם רגש המרירות שישנו בשעת התשובה, ישנה גם השמחה הגדולה ביותר מכך שהוא עושה תשובה ונעשה רצוי להקב"ה.

ממילא, הרי תמיד, בכל זמן, יכול האדם להיות בשמחה. שכן, ממה-נפשך, בשעה שהוא מקיים מה שה' יתברך דורש ממנו, עליו להיות שבע-רצון מקיום המצווה; ואם נכשל חלילה, ומתחיל להתחרט - עליו להיות שבע-רצון ממה שהוא יכול לחזור בתשובה ולתקן את מה שעיוות.

שמחה בכל השנה

י' באדר ה'תנש"א. במהלך חלוקת השטרות לצדקה עבר לפני הרבי הגאון רבי שמחה עלברג ז"ל, יו"ר 'אגודת הרבנים' בארצות-הברית. הרבי אמר לו ('זורע צדקות' עמ' 6): "הרי עכשיו מגיע החג 'שלך', פורים הוא הרי עניין של שמחה... שתהיה שמחה בכל השנה כולה!".

"להיות בשמחה וביטחון הכי חזק"

להלן גילוי מעניין ונדיר למדי של הרבי, במכתב אל הרה"ח הרב משה-יצחק העכט ע"ה ('ספר זיכרון' עמ' 130):

כמה פעמים ביקשתי ועוררתי שבכלל ובפרט בזמן הזה צריך להיות בשמחה וכו'. מובן שבאם [מישהו] מהשייכים אליי הוא בשמחה, פועל זה גם בי (ומכלל הן - אתה שומע וכו'). וכל השייך יותר ובפרט על-ידי מעשה בפועל ויום-יומית, הרי הנ"ל הוא ביתר שאת וכו'. ולפתע נתבשרתי שהוא אינו בשמחה (כל-כך?) וכו'.

ובהזדמנות אחרת כתב לו הרבי (שם):

להיות בשמחה ובביטחון הכי חזק וממילא יימצאו הדרכים והעצות.

הרבה יותר שמח, קל ומאיר

בכ"ב במנחם-אב תשי"א (שם עמ' 128), כתב הרבי לרב העכט:

שמחתי מאוד לקבל את מכתבו, שאין בו משום מ"ש [=מרה שחורה] כלל! ואדרבה יש לקרוא מבין השורות ששבע-רצון הוא מסידורו את הדעי-קעמפ [=מחנה קיץ יומי]... ויהי-רצון מה' יתברך הכול יכול, שיתחזק במצב רוחו לימים ושנים יבואו, היינו שיקבל עליו את הדרך אשר התנה בשביל כולנו הבעש"ט ואחריו כל נשיאי חב"ד, והוא הדרך של עבדו את ה' בשמחה ודרך זה איז א סך פריילכער, ובמילא גרינגערער און לייכטערער [=דרך זו הרבה יותר שמחה וממילא הרבה יותר קלה ומאירה] הן בגשמיות והן ברוחניות.

בסעיף הבא של המכתב (הנ"ל) מוסיף וכותב לו הרבי:

והוא העיקר - בשמחה גדולה הנני לבשרו שסוף-סוף בא לפועל התחלת הרעיון שעורר הוא... שידפיסו את  מאמרי כ"ק מו"ח אדמו"ר...

ואולי יש בהנ"ל כעין הוכחה לכך ששמחת החסיד פועלת גם ברבי.

"מה עם שמחה?"

בהרבה מאוד 'יחידויות' של הרה"ח ר' ראובן דונין ע"ה התייחס הרבי לעניין השמחה. גם מדברים אלה ניכרת השפעת מצב-הרוח של החסיד על הרבי (מדברי הרבי אל ר' ראובן בשנת תשח"י - 'מקדש מלך' כרך ב עמ' 399):

אם העניינים שתעשה בשמחה ובטוב לבב, הנה באשר מקושר אתה עמי, עוזר אתה בזה גם לי, וכשיש שמחה, נוספת גם שמחה בסביבה שנמצא אתה בה, ונוספת הצלחה בעניינים הנעשים בסביבה, כי שמחה פורצת גדר.

הנה קטע מ'יחידות' אחרת בשנת תשכ"ז (שם עמ' 400):

הרבי: מה לגבי שמחה?

ר' ראובן: זה תלוי ברבי.

הרבי: אם זה תלוי בי, אזי כבר מזמן היה צריך להיות כדבעי למהווי.

ובשנת תשכ"ד אומר לו הרבי  (שם עמ' 401): מה בנוגע לשמחה? מדוע אתה חסר מנוחה? מה הסיבה? הרי אני אומר לך להיות בשמחה, ואם אינך מיישם זאת, אינך ממלא בקשתי, ונמצא שאינך עושה בענייניך את אותם עניינים שלי... צריך אתה להיות בשמחה, שכן [האדם] המצווה צריך לעשות כפי [שמורה] המצווה.

ועוד אמר הרבי לרב דונין:  "מה בנוגע לשמחה? האם עוד לא פעלתי אצלך? צריך אתה לפעול בעניינים שלי - בשמחה! ... שתהיה הנסיעה מתוך שמחה כפי שהשמחה במוצאי שמחת-תורה...".

בכי על הגלות

בכ"ו בתשרי תשכ"א ('מקדש מלך' כרך ב עמ' 404) אמר הרבי לרב דונין: "משמחת תורה צריכים לקחת שמחה לכל השנה, ועכשיו עוד לא חלף שבוע משמחת-תורה וכבר... [=אתה בוכה?] עליך ללמוד מהנהגתי!".

ר' ראובן אמר לרבי: "ראיתי שהרבי בכה".

והרבי הסביר: "אין זה סתירה - הבכי [=שלי] הוא משום שנמצאים בגלות, ואז בכל יום שמחה תקיעא בליבאי מסטרא דא ובכייה תקיעא בליבאי מסטרא דא, אך העשייה בפועל צריכה להיות בשמחה...".

בהמשך לכך הוציא הרבי תניא, פתחו בעמוד מ' והצביע על השורות - "וזאת תהיה עבודתו כל ימיו בשמחה רבה". הרבי הדגיש כי העצבות בשל הריחוק הוא מצד הגוף ונפש החיונית שבו, הצביע על שורות בעמ' 80 "וגם שמחת הנפש כו'" וקישר את העניינים המדברים על השמחה (בסוף פרק לג עמ' 84-85).

שמחה בלי חסידות?!

ב'יחידות' אמר הרבי להרב יוסף שיינברגר, מראשי ה"עדה החרדית" (צוטט ב'מקדש מלך' כרך ד עמ' תיז): "ודאי הוא ששמחה של מצווה בלתי אפשרית בלי החסידות [=פנימיות התורה, נשמתא דאורייתא]".

דריש בשמא

בחור שאל את הרבי ב'יחידות' (שם עמ' תטו) בעניין סיפוק, וקיבל תשובה. בהמשך הוסיף הרבי ואמר: "שיהיה מתוך שמחה! שמחה הרי היא עניין הסיפוק, הנה על-ידי שתקיים את הנאמר בעניין הסיפוק, תהיה ממילא שמחה".

הסופר ר' שמחה רז שיחי' שלח לרבי את ספרו "פתגמי חסידים". במכתב האישור (אלול תשמ"א) איחל לו הרבי: "בכבוד ובברכה להצלחה בעבודת הקודש ושמא גרים - מתוך שמחה".

"יוסיף בתלמוד תורה"

בט"ו בתמוז תשמ"ב (לקוטי-שיחות כרך כד עמ' 527) כותב הרבי: "בשאלת ר'... - שהפך להיות עצבני - יוסיף בתלמוד תורה שפיקודי ה' ישרים משמחי לב".

יתרון למצוות התשובה

ברוח הדברים הנ"ל, כתב הרבי בי"א בניסן תשכ"ו (אג"ק כרך כד, עמ' קט):

אפשריות שמחה של מצווה גם במצוות תשובה - עיין תניא פרק לא (ובכמה מקומות) - "שלא לערבב ולבלבל שמחת הנפש בעיצבון הגוף". ואם-כן, כל המצוות שוות בזה. יתרון בשמחת מצוות התשובה על שמחת שאר המצוות על-פי המדובר שם: ואין לך שמחה גדולה כצאת מהגלות כו'. - שזהו עיקר מצוות התשובה מה-שאין-כן במעשים-טובים. יתרון שלא בערך שמחת שאר המצוות - תיכף בהתבוננו שתשובה היא למעלה שלא בערך שאר המצוות (שהרי פסק-דין הוא שרשע גמור והרהר תשובה תיכף ומיד נעשה צדיק-גמור) ובמילא גם שמחתה.