מהי פעולת "אזכיר על הציון"? * מתי לוקח הרבי 'אחריות' ולא רק מברך? * ומה ביקש הרבי מהרב יאלוב למסור לתלמידי ה'קבוצה'? * על המזכיר שידע לכוון לרצונו של הרבי, ועל עלייה בשבת שקודם יום-הולדת * מסירות נפש פירושה – כשעושים בקלות ולא נאנחים * וביאור בנוסח 'אתה כוננת' שבסדר עבודת יום-הכיפורים * אוסף מיוחד ליום הגדול והקדוש ג' תמוז
מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר
ברכה – לא דבר פשוט
שח נאמן בית רבי הרה"ח ר' מאיר שי' הרליג:
הרה"ח ר' זלמן דוכמן היה אוסף דמי 'מעמד'. פעם אחת נתבקש על-ידי יהודי שביקר אצלו בטורונטו לבקש מהרבי ברכה לילדים, אך בפועל לא נושע. שוב ביקר אצלו בשנה לאחר-מכן, והלה שטח בשנית את בקשתו. גם בפעם הזאת בירך הרבי, אולם עדיין לא באה הישועה. בפעם השלישית, לאחר שר' זלמן הגיש את הבקשה, הגיב הרבי ב"אזכיר על הציון". ר' זלמן התאכזב ובמידה מסויימת כבר התייאש. והנה בשנה הרביעית ביקר ר' זלמן שוב אצל היהודי, ולשמחתו בישר לו הלה כי אשתו נפקדה בשעה טובה ומוצלחת.
כששב לנוי-יורק ונכנס ל'יחידות' שאל אותו הרבי מה נשמע אצל אותו יהודי שביקשת בעבורו זה שלוש פעמים. ר' זלמן השיב מיד: אכן, ב"ה נולד לו בן.
הרבי הגיב: "ר' זלמן, 'אזכיר על הציון' זה לא דבר של מה בכך!" (מרשימות השליח הרה"ת ר' שגיא שי' הר-שפר, נס ציונה).
לקחת אחריות על הנשאל
אחד התמימים ב-770 רשם ביומנו בקיץ תשכ"ז את הדברים האלה:
שמעתי מהרה"ח ר' לייב שי' ביסטריצקי שהרב חודוקוב אמר לו בשם הרבי שיש שלושה סוגים בין החסידים הפונים בשאלות לרבי: א) אחרי שהחסיד עשה מעשה הוא מודיע לרבי ומבקש ברכה. על זה עונה הרבי: "אזכיר על הציון", זאת אומרת שהרבי אינו לוקח עליו אחריות על הדברים, אלא הוא בדוגמת "אל תהא ברכת כו' [קלה בעיניך]". ב) ששואל אם לעשות באופן כזה או כזה, ואז הרבי [משיבנו, וממילא] לוקח עליו אחריות. ג) ששואל מה עליו לעשות, ואז הרבי לוקח עליו אחריות גדולה יותר, כי הרבי צריך לקחת עניין מהעולם ולומר לו ("כזה ראה וקדש")" זאת עליך לעשות.
לא בכוח אנושי
ביומן תשכ"ח מסופר:
"במוצאי שבת קודש ט' במרחשוון תשכ"ח נפטר המזכיר ר' זוסיא (ר' משה לייב) רודשטיין ז"ל. ההלוויה התקיימה ביום ראשון לפני הצהריים. כ"ק אדמו"ר שליט"א נסע לבית-החיים אך לא נכנס פנימה, אלא עמד בחוץ והביט פנימה כל זמן הקבורה וניגב כל הזמן את עיניו (=שדמעו ככל הנראה).
"על-פי הוראת הרבי לומדים אחרי כל תפילה בבית האבל כמה שורות בספר המאמרים תרצ"ט".
ר' משה לייב הנ"ל זכה לעבוד בשירותם של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ וכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו. איש חכם וחסיד נלבב.
מסופר כי פעם אחת, בשנים הראשונות, יצא אל הקהל בבית-המדרש ואמר להם: "את המאמר 'צמצם שכינתו בין בדי הארון' אני אומר לכם על הרבי. מדובר באיש אלוקי, איש פלאות, שלא ייתכן לעשות מה שעושה – בתורה, עבודה ועבודת הכלל – מצד כוח אנושי"...
ידע לכוון
הרה"ח ר' מרדכי שוסטרמן (בספרו 'למען ידעו...בנים יולדו' עמ' 151) מספר, כי בשנת תשכ"ה הורה הרבי להתחיל לסדר בדפוס את המשך תרס"ו. כמה שבועות אחר-כך קיבלו פתאום הוראה להפסיק את סידור ההמשך בדפוס.
למרות זאת, בעצת הרב רודשטיין – שאמר לו אל תתחשב בציווי, עליך להמשיך להכין את ההדפסה – המשיך בהכנה דפוס.
ואכן, בערב ראש-חודש אלול תש"ל כאשר נכנס לרבי, התעניין הרבי היכן אוחזים בסידור המשך תרס"ו, והוא סיפר לרבי שהרב רודשטיין ז"ל יעץ לו להמשיך לסדר בדפוס, וסידר מאז עוד כחמישים פסי עימוד. הרבי קרא בקול: "תבוא עליו ברכה!".
התנאי ל'קבוצה'
ביום חמישי י"ט מנחם-אב תשכ"ז נכנס אל הרבי ל'יחידות' הרה"ג ר' שמואל-לייב יאלוב, מחבר הספרים 'מנחת שמואל' (ראה אודותיו – 'שמן ששון מחבריך' כרך ב' עמ' 157-154). טרם כניסתו אל הקודש פנימה נכנס לבית-המדרש שבו שהו תמימים מה'קבוצה' (שהגיעו ללמוד שנה במחיצת הרבי), והתיישב לידם. בהיות הרב יאלוב למדן ושקוע בענייני תורה התפתחה ביניהם שיחה תורנית.
הבחורים ביקשוהו שיספר לרבי ששוחח עמם בלימוד, וכך עשה. הרבי שאל אם ההתמודדות איתם הייתה קשה ("אויב זיי האָבן זיך גילאָזט?"), וענה שדיברו 'עניינים כבדים'. והוסיף הרב יאלוב כי בין הבחורים היה אחד בעל מוח חריף במיוחד.
על כך הגיב הרבי: "לכולם יש ראש טוב, אך יש לזרזם שילמדו יותר. כי לימוד על דרך הרגיל [בדוגמת ההלכה שדי בפרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית] מספיק לבן ארץ-ישראל שנמצא בארץ-ישראל או לבן חו"ל שנמצא בחו"ל, מה שאין כן בן ארץ-ישראל שבא לחו"ל [כמוהם], אינם נפטרים בלימוד רגיל אלא נדרשים להוסיף בתורה, עבודת ה' ויראת שמים כי זהו כל ההיתר לצאת לחוץ-לארץ".
הרבי הזכיר את הנאמר "ויחזור לארץ" והתבטא: "אם בני ארץ-ישראל לומדים כמו בארץ-ישראל או שחסר בלימודים ביום שישי (=ה'יחידות' התקיימה כאמור בליל ששי) עליהם לחזור לארץ".
הרב יאלוב שאל אם למסור זאת לבחורים והרבי ענה: "למסור בשם אומרו".
צער הגלות
עוד מובא ביומן חודש מנחם-אב תשכ"ז שם, על הנהגת הרבי ביום תשעה באב:
"הרבי עלה כרגיל למפטיר הן בשחרית הן במנחה, בעת אמירת פסוקי ההפטרה בשחרית בכה הרבי, וגם בברכות שלאחר ההפטרה (במיוחד בברכת "שמחנו")".
"הנח להם"... ל'איטר'
כתב הרב החסיד המקובל ר' מנחם זאב הלוי גרינגלס ממונטריאול [נדפס בקובץ יגדיל תורה נ"י תשרי-מרחשוון תשמ"א (שנה ה' חוברת א (לח)) עמ' לו]:
...והרה"ת ר' נתן ב"ר שניאור זלמן גורארי'ה שי' סיפר שגם אצלו היה שאלה דומה [שנולד איטר] ושאלו אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א [בכדי להתאים לפסקו הידוע של אדמו"ר הזקן בשולחנו, דבתר כתיבה אזלינן], והשיב שלא להכריחו לכתוב ביד ימין כי זה יכול לפעול על הבריאות.
עלייה לפני יום-הולדת
בלקוטי שיחות (כרך ה' עמ' 86 בהערה 5 שם) מציין הרבי:
...שבת מינה מתברכין כולהו יומין... ולהעיר גם ממנהג אנ"ש בזמן האחרון, שבשבת שלפני יום ההולדת (או ביום ההולדת עצמו – כשחל בשבת) עולים לתורה.
אחד מאנ"ש (ר' א"א), שיום הולדתו חל למחרת יום-הכיפורים, זכה להיכנס ל'יחידות' לרגל יום הולדתו בימים הסמוכים ליום-הכיפורים, ובאותה שנה חל יום-הכיפורים בשבת-קודש. הרבי אמר לו:
מכיוון שיהיה לך קשה לקבל עלייה ביום-כיפור, מן הראוי אפוא שתשתדל לעשות הגבהה וגלילה כדי לקיים מנהג עלייה לתורה בשבת שלפני יום-ההולדת.
חסיד אחר, שנולד ביום א' של חג-השבועות (שאינו חל אף פעם בשבת קודש – על-פי הכלל 'לא בד"ו פסח'), שמע מהרבי שעליו לעלות לתורה בשבת קודש שקודם חג-השבועות [השווה למכתב באגרות-קודש כרך ז' עמ' רנח – למי שנולד ביום ב' דחג השבועות – שפורטו מנהגי יום הולדת (אמירת תהלים, חזרת דא"ח וצדקה) ולא נזכר מעניין עלייה לתורה].
מהי מסירות נפש
ב'יחידות' מיום ב' במרחשוון תשכ"ג שאל אחד מאנ"ש, שעסק בתחום החינוך, מה הפירוש "מסירות נפש בחינוך". מה הבחינה שידע שיש לו מסירות-נפש למען חינוך ילדי-ישראל.
הרבי השיב:
מסירות נפש – פירושה, אחרי שפעלו את העניין, מרגישים כי היה קשה וכרוך במאמצים בלתי רגילים. ולא כטעות העולם הסבורים כי כאשר אדם מרגיש וחש בקשיים ובמניעות ועיכובים כדי לקיים מצוה זו או אחרת, זה סימן שהוא פועל במסירות-נפש. ולא כן, אלא כאשר קל הדבר, ואין האדם רואה וחש קשיים, והוא מקיים ועושה את המצווה, סימן הוא שכוחות של מסירות נפש היו במעשה ובפעולה זו, כי אחרת איך השיג והצליח נגד המניעות והעיכובים. אבל כאשר הדבר קשה לו והוא מיצר ונאנח, הרי זה בטבע האדם, ואין כאן מסירות נפש.
המנחה בכלל הקרבן
מעשה במלמד מאנ"ש שכתב לרבי שאלה שהתעוררה אצלו כאשר למד עם התלמידים את סדר העבודה של יום-הכיפורים. הרבי השיב לו כשהוא מציין הגהות על גיליון השאלה. מאוחר יותר אף הסכים הרבי לפרסום המענה, בקובץ 'יגדיל תורה' נ"י תשרי-מרחשוון תשל"ט עמ' יד (שנה שלישית חוברת א' (כו)):
שאלה [האותיות מציינות להגהות הרבי כמענה]:
אשתקד בלמדי עם התלמידים סדר העבודה דיום-הכיפורים הוקשה לי למה השמיט כ"ק אדמו"ר הזקן א מנחת התמיד של שחר, ב ועיינתי בנוסח אתה כוננת שבמחזורים נוסח ספרד ג ושם כתוב אחר האיברים כמצוותן "ומקטיר מנחת התמיד כמצותה", אך שם יש כפל לשון ד לכאורה, שכתוב שם גם-כן ככל יום יעשה מנחת הסלת ומנחת חביתין.
תשובה:
א. הוא כלשון המשנה (יומא פרק ג' משנה ד').
ב. ומנחתו נכלל באיברים דבשבילן באים (ראה תפארת ישראל שם) בפרט שנתוסף כאן "כמצותן" ובכל זאת מפרט אחר-כך היין – כי חביתין (שאין שייכין לתמיד) הפסיקו. אבל כתבה (על מנחת התמיד של בין הערביים) כי הקטרת מפסקת בינה להאיברים.
ג. וכן כתוב גם ב'פרי עץ חיים'.
ד. כנראה הפירוט [הפירוש?] מבאר מהי מנחת התמיד. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
