הקב"ה וישראל הם מציאות אחת
כללות עניין "אמור ואמרת, להזהיר גדולים על הקטנים" הוא לא רק בנוגע לישראל [...] אלא גם בנוגע להקב"ה וישראל. [...] שהקב"ה מתעסק כביכול ומשתדל בטובתן של ישראל (שביחס אליו נקראים "קטנים", כמו שכתוב "כי נער ישראל ואוהבהו") בכל המצטרך להם, ועד שכל העניינים דבני-ישראל יהיו באופן של זוהר ואור, ועל-ידי זה ניתוסף כביכול אצל הקב"ה.
[...] זאת ועוד, שההתעסקות של הקב"ה עם בני-ישראל אינה עניין בפני עצמו, אלא עניין אחד ("אמור ואמרת") עם, כביכול, מציאותו יתברך, כמודגש בדברי רשב"י "בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה שבכל מקום שגלו שכינה עימהן... ואף כשהן עתידין ליגאל שכינה עמהן כו'":
מדיוק הלשון "ואף כשהן עתידין ליגאל שכינה עמהן" וכיוצא בזה, משמע, שאין (עיקר) כוונתו של רשב"י לומר שהטעם ש"בכל מקום שגלו שכינה עימהן" הוא בשביל התועלת שבדבר בנוגע לעניין הגאולה (שעל-ידי ש"בכל צרתם לו צר" ימהר ויזדרז יותר לגאול אותם, כדי שאף הוא ייגאל עמהם), אלא תוכן מאמרו של רשב"י הוא בנוגע לחביבותן של ישראל המודגשת בעצם העובדה שתמיד (באיזה מעמד ומצב שיהיה, גלות או גאולה) נמצא הקב"ה עמהם – לא לאיזו מטרה ותכלית, אלא מפני שהקב"ה וישראל הם מציאות אחת (ישראל וקוב"ה כולא חד), שלכן, כשישראל נמצאים במקום ומצב מסויים, אזי בדרך ממילא (ללא צורך בפעולה) "שכינה עימהן".
(מהתוועדות שבת-קודש פרשת אמור, ערב ל"ג בעומר ה'תש"נ – 'תורת-מנחם – התוועדויות' תש"נ, כרך ג, עמ' 168-167)
לעתיד יוכלו לברך בברכה – בזכות הספירה בגלות
[...] על-פי האמור שכל יום הוא מצוה בפני עצמה, אלא שאי אפשר להיות שלישי ללא שני וכו' – הרי הצורך להימים הקודמים אינו מצד המצוה שבהם, אלא להמציאות שבהם, ולכן, השאלה היא רק בעבד שנשתחרר, דכיון שלפני זה אין בספירתו מצוה כלל, חסרה המציאות, מה שאין כן בקטן שנתגדל אין שאלה, כי גם מצוה דרבנן מצוותיה אחשביה לעשות המציאות.
היוצא מזה: כיון ש"אחכה לו – למשיח – בכל יום שיבוא", היום בלילה, מחר בבוקר, באמצע ימי הספירה,
– הצמח-צדק דיבר פעם אודות ביאת המשיח בזמן כזה שכתוב שאינו בא. ושאל אחד: היתכן? הרי כתוב שבזמן זה אינו בא? והשיב לו הצמח-צדק: שיבוא כבר, וכשיבוא, הרי יתרצו את כל הקושיות, אזי יתרצו גם קושיא זו –
הרי אפילו לדעת הפוסקים שמצות ספירת העומר בזמן הזה היא רק מדרבנן, יוכלו גם אז להמשיך לספור עם ברכה, כנ"ל.
[...] אבל אף-על-פי-כן, אין זה צריך למעט חס-ושלום ביוקר המצוות עכשיו, כיון שדוקא על-ידם באים למצוות לעתיד, וידוע שהגורם לדבר הוא נעלה יותר מהדבר שהוא גורם. ובפרט נראה זה במצות הספירה – שכללות ענין הספירה הוא הכנה למתן תורה – שדוקא על-ידי הספירה עתה, יוכלו לספור גם לעתיד עם ברכה, שמזה רואים את מעלת העבודה בזמן הגלות, וכמאמר רז"ל: "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא".
(משיחת אחרון של פסח ה'תשי"ג. תורת-מנחם כרך ח, עמ' 116-117 – בלתי מוגה) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
