שאלה: כשיש שני אדרים, מה דינם של תאריכים שנקבעו בחודש אדר בשנה רגילה?
תשובה: יש הפרש של כאחד-עשר יום בין שנים-עשר חודשי הלבנה (שהם שנה בלוח העברי) לבין ארבע תקופות השנה (שנת השמש). הפרש זה עלול לגרום שחג הפסח יזוז אט-אט לתוך החורף, ואילו התורה הורתה לחגוג אותו בחודש האביב.
על-כן, אחת לכמה שנים נקבעת 'שנה מעוברת', שבה חודש נוסף - חודש העיבור, בן שלושים ימים. חודש זה מתקן את ההפרשים שנוצרו בין שנת הלבנה לשנת החמה. החודש הנוסף הוא אדר-ראשון (אדר רגיל ואדר שני הם בני עשרים ותשעה ימים).
מי שנשבע או נדר לעשות דבר-מה בחודש העיבור, חייב לעשות זאת באדר ראשון, שהוא החודש הנוסף.
סתם אדר בלשון בני-אדם, כגון בכתיבת שטרות וגיטין, בנדרים ושבועות ובשכירות בתים (כשקבעו דבר-מה באדר) - לרוב הפוסקים זה אדר ראשון. ויש שחששו לדעת הרמב"ם שהוא אדר שני.
יום-השנה (יארצייט) לאדם שנפטר באדר בשנה רגילה – הספרדים מציינים אותו באדר-שני, והאשכנזים באדר-ראשון; ויש מהאשכנזים שמחמירים לנהוג בשני הימים.
בדברים שנמדדים לפי שנים נכלל חודש העיבור בשנה החולפת, ואנו רואים באדר שני את החודש שסוגר את השנה. גם בעניין הגעת בן ובת לגיל מצוות ממתינים תמיד עד שנשלמת 'שנה תמימה', כלומר, עד אדר שני.
גם יום-הולדתו של הנולד באדר רגיל יחול מצד הדין באדר שני, ויש לציין אז את יום-ההולדת ולנהוג בכל מנהגי יום-הולדת; אבל הרבי מליובאוויטש הורה לנהוג כן בשני האדרים.
מקורות: צויינו באנציקלופדיה תלמודית ערך 'אדר'. ועיין לקוטי-שיחות כרך טז, עמ' 349; כרך כא עמ' 317. 'התקשרות' גיליון תנג עמ' 13. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
