במשך ארבעים שנות הנדודים במדבר אכלו בני-ישראל את המן, כפי שהקב"ה אומר בפרשתנו: "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו".
יש הבדל מהותי בין המן, שהוא 'לחם מן השמים', לבין הלחם הרגיל, שהוא 'לחם מן הארץ': הלחם מן הארץ קשור בעבודת האדם. על האדם לחרוש, לזרוע, לקצור וכו', ובתוך העבודה הזאת של האדם הקב"ה מעביר את שפע הברכה והפרנסה. לעומתו, לחם מן השמים אינו תלוי כלל בפעולת האדם. כאן לא נדרשת שום עבודה אנושית, והמן ניתן בפעולה שכולה אלוקית.
בלי התערבות אנושית
ההבדל הזה משפיע גם על טיב אמונתו של האדם. ב'לחם מן הארץ' עלול האדם לחשוב כי עבודתו ועמלו הביאו לו את הפרנסה. אמנם הוא יודע שהכול בא מלמעלה, ושהמעשים שלנו אינם אלא בבחינת 'כלי' שהברכה האלוקית שורה בו, אבל מכיוון שבפועל הלחם צומח מן הארץ, על-ידי עבודתו ועמלו של האדם, הוא עלול להחשיב את פעולתו ועמלו ולראות בהם את מקור פרנסתו.
לא כך ב'לחם מן השמים'. כאן אין שום התערבות אנושית, אלא היהודי סומך לגמרי על הקב"ה. ואכן, זו הייתה מטרת ירידת המן: "למען אנסנו, הֲיֵלֵך בתורתי אם לא". וכפי שרש"י מסביר שהניסיון היה "אם ישמרו מצוות התלויות בו, שלא יותירו ממנו". הקב"ה רצה להקנות ליהודי ביטחון מושלם בבורא, ולכן היה אסור להותיר מן המן ליום המחר.
לא לדאוג למחר
מכיוון שהמן נועד לטעת באדם ביטחון מוחלט בקב"ה, נאסר על בני-ישראל לעשות אפילו פעולה קטנה שמבטאת דאגה לפרנסה, כמו השארת לחם ליום המחר. הקב"ה אומר: "דבר יום ביומו", והמדרש מסביר: "מי שברא יום, ברא פרנסתו. מכאן היה רבי אלעזר המודעי אומר, כל מי שיש לו מה יאכל היום ואומר מה אוכל למחר– הרי זה מחוסר אמונה".
לכן היה המן כרוך בירידת הטל, שהיה יורד תחילה, ועליו היה המן יורד, ושוב מעליו הייתה יורדת שכבת הטל. שכן בטל אין מצב של 'עצירת טל', בשונה מגשם שעלול להיעצר. הגשם תלוי בעבודת האדם, ולכן עלולה להתרחש עצירת גשמים, אבל הטל אינו תלוי בפעולתו של האדם, ולכן הוא יורד בכל עת.
הכנה לכניסה לארץ
ובכל-זאת, גם במן נדרשה עשייה כלשהי מצד האדם – "ויצא העם ולקטו". ולכאורה, אם המן מבטא ביטחון גמור בקב"ה, מדוע נדרשה פעולת הלקיטה? אלא שהיה צורך בפעולה מסויימת מצד האדם כדי שהמן יוכל לשמש הכנה לקראת הכניסה לארץ-ישראל.
אילו לא הייתה במן שום פעולה מצד האדם, לא היה לו קשר אל החיים בארץ-ישראל. היה אפשר לחשוב שביטחון בקב"ה יכול להיות רק כאשר מקבלים לחם מן השמים, ואילו בשעה שצריכים לחרוש ולזרוע – כאן הטבע שולט. לכן נדרשה עשייה כלשהי גם במן, כדי להראות שגם בשעה שהאדם עושה פעולה בדרך הטבע, עדיין הברכה והפרנסה באות מלמעלה, ופעולת האדם אינה אלא 'כלי' לקבלת השפע האלוקי.
(לקוטי שיחות כרך טז, עמ' 174) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
