נושאים נוספים
	התקשרות 859 - כל המדורים ברצף
	לבוא אל שורש "פרעה" למעלה – ולא לפחד!
	אף יהודי לא יישאר בגלות!
	לנצל ההפיכה באירן לחיזוק ענייני היהדות
	פרשת בא
	הלכות ומנהגי חב"ד

מאת הרב יוסף-שמחה גינזבורג

שבת קודש, פרשת בא¹
ג' בשבט

העלייה לתורה לכבוד יום ההילולא יו"ד שבט, תתקיים בעז"ה ביום ההילולא עצמו שחל בשבת-קודש הבעל"ט².

בהפטרה מודפס בכמה חומשים "קֶרֶן מִצָפוֹן בָּא-בָא", וזו טעות, אלא צריך לומר "קֶרֶץ מִצָפוֹן בָּא-בָא", כמו שכתוב בנביא (ירמיה מו,כ).

מוצאי-שבת-קודש: אם העננות מוגברת, יש לקדש את הלבנה מיד כשאפשר, גם אחר ג' ימים (מעת-לעת) מהמולד (החל מהלילה), ואין להמתין עד אחר שבעה ימים מהמולד³.

יום שישי
ט' בשבט

מנהגי יום ההילולא שיש לקיימם היום⁴:

כל אחד ירים (פעמיים במשך היום) תרומה להעניינים השייכים לנשיאנו, בעד עצמו ובעד כל אחד מבני ביתו שיחיו.

נתינת הצדקה (בקשר עם י' שבט וכיו"ב) – שייכת גם לנשים, ואדרבה (מצד כמה טעמים) להן דבר הצדקה שייך יותר⁵.

כל אחד יקרא [עדיף – לאחר תפילה וחזרת דא"ח] פדיון-נפש⁶ (הנשואים – כמובן בחגירת אבנט). מי שזכה להיכנס ליחידות, או על-כל-פנים לראות את פני כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ – יצייר עצמו, בעת קריאת הפ"נ, כאילו עומד לפניו. להניח הפ"נ אחר-כך בין דפי מאמר, קונטרס וכו' שלו. ולשלחו (אם באפשרי – בו ביום) על מנת לקראותו על הציון שלו⁷.

ביקור ב'אוהל': "שמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר ... שקודם ההליכה על ציון ואוהל – נוהגין שאין אוכלין, אבל שותים"⁸.

[כמה מהנהגות הרבי ב'אוהל', וכן הנחיות לכוהנים המבקרים שם, נדפסו לאחרונה ב'התקשרות', סוף גיליון תתכ"ט].

להדליק [בכל בית, לפני הדלקת נש"ק] נר שידלק כל המעת-לעת. אם אפשר בקל – נר של שעווה⁹.

יבחרו וירימו מי שיתפלל לפני התיבה ביום היארצייט, ונכון לחלק שיתפלל אחד ערבית, שני – שחרית, שלישי [– מוסף, רביעי] – מנחה, כדי לזכות בזה מספר יותר גדול של אנ"ש.

בשעת התפילה [בשבת- קודש] ידלקו חמישה נרות¹⁰.

________________________________

1)    סיפר הרה"ח ר' יונחן גורדון ע"ה, גבאי דביהמ"ד בבית חיינו: פעם קראתי בתורה בפ' בא לפני כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע (ביו"ט ראשון דחג-הפסח, כאשר מרוב חולשתו לא עלה אז למפטיר אלא לשלישי), וקראתי את הפסוק (יב,לא) "קומו צאו מתוך עמי", כשתיבת 'קומו' בטעם 'מהפך', כרגיל, ושמעתי שאדמו"ר קורא עמי תיבה זו בטעם 'יתיב' (מפי הרהמ"ח 'אוצר מנהגי חב"ד'). וכיוון שלאחר החיפוש לא נודע על מסורה או הנהגה כזאת, קרוב לומר שהיתה זו הנהגה אישית (ואולי חד-פעמית) של הרבי הריי"צ, והוא ע"ד קריאת "והארץ היתה תהו" פעם אחת בצורות שונות ע"י אדמו"ר ה'צמח צדק' (סה"ש תש"ד עמ' 25, בלה"ק עמ' כג) ועד"ז בהפטרה (אוצר סיפורי חב"ד חי"ז עמ' 225).

2)    ע"ד האמור ב'מנהגי יארצייט', ספר המנהגים עמ' 79: "שבת שלפני יום היארצייט, או יום היארצייט אם חל בשבת, עולים לתורה למפטיר".

3)    שער-הכולל פרק לג אות ב, עיי"ש בסופו, וכן בהגהת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב על זה (בסידור תורה-אור תשמ"ז עמ' 489) ובסופה. וראה בס' 'דיני ומנהגי ראש-חודש - חב"ד' פי"ב הע' 32.

4)    מנהגי יום ההילולא בכלל נדפסו באג"ק ח"ד עמ' קמב, בספר המנהגים עמ' 95 ובכ"מ. בקביעות זו יש לציין להוראה בנדו"ד בפעם הראשונה שההילולא חלה בש"ק כבשנת ההסתלקות (אבל – בפ' בשלח, כבשנה זו), באג"ק חי"ד עמ' שכד (נדפס גם ב'שערי הלכה ומנהג' יו"ד ר"ס קמח. וראה גם ב'תורת מנחם – התוועדויות' חי"ט עמ' 30, ושם – שאין הבדל בין קיום המנהגים קודם חצות היום או אח"כ): "מובן שעובדין דחול וכיו"ב [כתיבת וקריאת הפ"נ, נתינות לצדקה וביקור באוהל] אין לעשותם ביום השבת-קודש כי אם בערב שבת, מתאים להכרעת האחרונים בכגון-דא. וראה כף החיים על או"ח סי' תקס"ח [ס"ק צד, שהביא מס' עיקרי הד"ט דלהלן, שאת הביקור בבית העלמין, וכל דבר של חול (להוציא התענית, שלדעת הב"י דוחים אותה ליום א') – מקדימין לעש"ק. וכ"כ בילקוט יוסף ח"ז-אבילות עמ' רג], עיקרי הד"ט יו"ד סי' ל"ו אות ל"ה ועוד (ודלא כמ"ש בס' גשר החיים בזה [ח"א עמ' שמג, בעניין ביקור הקבר, שיש מאחרים ויש מקדימים. וכ"כ שם בעמ' שמב בעניין הלימודים והסיום (את המנהג לתת לצדקה – אם במקום התענית או כעניין בפני-עצמו – לא הזכיר כלל). וכ"כ בעיקרי דינים וילקוט יוסף הנ"ל בקשר ללימוד, שמקדימים לעש"ק. וע"ז העיר הרה"ג ר' שריה שי' דבליצקי בהערותיו לס' פני ברוך עמ' תצח, שהקדמת הלימוד כעניין שאינו מתאים לש"ק שייכת רק לפי מנהג הספרדים שלומדים משניות ברבים, שזה אולי ס"ל שאינו כדאי בשבת, אבל כשלומד משניות ביחיד, בוודאי שאין מי שיאמר שיקדים ליום שישי]".

5)    ספר-המנהגים עמ' 85, עיי"ש בהערה. וכן בקשר לטף, ע"פ הוראת הרבי, ובפרט בשנים האחרונות, לשתף גם אותם בכיו"ב, וכן בשאר ההנהגות, שגם נשים וטף שייכים בקיומם.

6)    נוהגים לכתוב את הפ"נ על נייר חלק דווקא. מקפידים לכתוב (אפילו את טיוטת הפ"נ – ראה 'אספקלריה' נספח ל'כפר חב"ד' גיליון 1243 עמ' 20) דווקא באם טבלו באותו היום במקווה (באם לא טבל - יכתוב ע"י אחר). כותבים בחגירת אבנט (ונוטלים ידיים לפני-כן). כשכותב אדם פ"נ על עצמו, כותבים "עלי", "עלינו", ואלו כשכותב עבור אחרים הלשון הוא "עבור..." (המזכיר הרה"ח רי"ל שי' גרונר).

בנוגע לנוסח הפדיון, הורה הרבי שלא לכתוב הנוסח הישן "ממקור הרחמים..." (ראה 'תורת מנחם – התוועדויות' תש"י עמ' 39).

ראה באג"ק אדמו"ר מהורש"ב ח"א עמ' קנד: "לדעתי אחשוב אשר פ"נ על קברי הצדיקים בעניינים רוחניים בעבודה, איננו צריכים לכתוב החסרונות שמוצא בנפשו, כי אם לבקש שיתתקן... הפרט ההוא באופן כך וכך, ולא לכתוב כמו שהוא עתה בחסרונו..." עיי"ש. כ"ק אדמו"ר מהר"ש, בשובו מהאוהל, ביאר זאת פעם לבני-ביתו (מבוא לקונטרס ומעין עמ' 55), בכך שברוחניות נראה כל דבר, גם החיסרון, כאילו הוא חי ממש.

7)    מס' הפקס באוהל: 1-718-723-4444

8)    ספר-המנהגים שם, וש"נ. אג"ק אדמו"ר מהוריי"צ ח"ו עמ' רפב. והכוונה לא רק להקפיד שלא לאכול בגלל האמור בזוהר שאין ללכת שמה ללא תענית [ופ"א אמר הרבי לאחד  התמימים שאכל לפני שהלך לאוהל: "א רחמנות אויף דיר" – יומן תש"י, נספח ל'שיחות קודש – תש"י' החדש עמ' 226], אלא גם להקפיד לשתות תחילה (וכן הקפיד הרבי), כדי שלא להיות בכלל "מרעיב עצמו ולן בבית-הקברות" (ראה גם בגשר-החיים ח"א ס"ע שז, ובנטעי-גבריאל הל' אבילות ח"ב עמ' תרכ"ג. בנטעי-גבריאל שם כתב, שלכן נמנע הרבי מלבקר באוהל ביום התענית). וע"ע דיון בזה ב'התקשרות' גיליון תיב עמ' 19. ולהעיר עוד מסיפורו של חבר המזכירות הרה"ח ר' בנימין שי' קליין שלפעמים היה הרבי אוכל פיסת שוקולד לפני הנסיעה לאוהל.  כן להעיר  מיומנו האישי של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ מביקורו בארה"ק ('מסע הרבי בארה"ק' עמ' 252 ועמ' 255) שביום ה' מנ"א אכלו מזונות בשכם ואח"כ נסעו לציוני האר"י וכו' בצפת, וביום ז' מנ"א בשעה 12 היתה סעודה, ואח"כ נסעו לקבר רחל. ואם-כי מצב בריאותו של הרבי היה קשה אז, עד שביקשו ממנו לבל יתענה בת"ב (שם עמ' 256), הרי לכאורה השתתפו בזה גם המלווים אותו. וצ"ע. ומאידך בלקוטי-דיבורים ח"ד ליקוט לז, ברשימת המאסר עמ' 1354 מספר אדמו"ר מהוריי"צ על ילדותו, שהלך ל'אוהל' בעודו בתענית [אך לא היתה זו תענית ממש ע"פ דין, שהרי לא קיבלה מאתמול, עיי"ש]. ואולי היו כל אלה מצבים מיוחדים, וע"ע. וכן צ"ע בקשר לחתן וכלה (ובני משפחתם) שנוסעים ביום החתונה לאוהל כו'.

9)    ראשי-תיבות: "הקיצו ורננו שוכני עפר" (מהמכתב הנ"ל). למעשה, נר של שעוות-דבורים טהורה אינו דולק יפה (מוציא גאזים רבים וכבה מהר, מלבד באבוקת-הבדלה שכולה פתוחה לאוויר), ונרות ה'שעווה' המצויים בשוק מעורבים באחוז גבוה של סטיארין. ולכאורה די שיהיה הרוב שעווה לקיום המנהג כראוי (וכנראה המציאות בזה אינה דומה להמבואר בשו"ע אדה"ז סי' רסד ס"ז-ח).

10)  כנגד נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה (משיחת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע) ספר המנהגים עמ' 79. וראה 'רשימת היומן' עמ' שצז, אופן קיום מנהג זה בעבר ע"י רבותינו. למעשה נזהרים בזה תמיד, ולא נצרכה אלא לזהירות יתירה.