שאלה: מזוזה שהוסרה לצורך בדיקה – האם צריך לברך כשמחזירים אותה למקומה?
תשובה: מנסים לדמות דין זה לפשיטת טלית או תפילין, שלדעת רבים מהפוסקים אם דעתו של האדם לחזור וללובשן בתוך זמן מסויים – אינו חוזר ומברך עליהן בלבישתן מחדש, כל עוד לא הסיח דעתו. וכך המזוזה שנלקחה לבדיקה, דעתו של האדם להחזירה מיד, ולכן אין לברך.
אולם כאשר הבדיקה נעשתה כי חייבים על-פי ההלכה לבודקה (כמו במזוזה פרטית אחת לשלוש שנים וחצי, או כשיש חשש שהמזוזה נפגעה מלחות או מחומרים חריפים וכדומה) - יש 'היסח-הדעת' גדול יותר, שמא המזוזה לא תימצא כשרה ויזדקקו להחליפה, ולכן יש לברך. הדבר דומה למי שחייב לחלוץ תפילין, כגון שהוא צריך לצאת לצרכיו, שאז חוזר ומברך עליהן.
מנגד, מעירים שאדרבה, כשפשט טלית ותפילין אין עליו מצווה בכל רגע ללובשן מחדש, ואילו במזוזה מוטל עליו בכל רגע חיוב לקבוע מזוזה לביתו, ולכן יש מקום שלא לברך, כמו שאין מברכים על לימוד תורה גם אחרי הפסק גדול מברכת התורה.
למעשה, מנהג הספרדים בירושלים לברך תמיד, וכן פסק הגר"ע יוסף. פוסקים רבים מסתפקים בזה, ולכן בקהילות רבות נהוג לברך רק אם עבר לילה בין הסרת המזוזה לבין קביעתה מחדש, שאז נעשה 'היסח-הדעת' גמור.
יש שכתבו שאם האדם הסיר את המזוזה כדי לבודקה ולהחזירה אחרי כמה ימים, הרי זה 'היסח הדעת' גמור, ולכן אפילו אם לבסוף החזירה מיד לאחר מכן – חייב לברך לכל הדעות.
אגב, יש המביאים בשם 'ספר האשכול' (מראשוני ה'ראשונים') שצריך לברך במקרה כזה, אבל בפנים הספר כתוב שצריך לברך (רק) אם "מסיר אותה מן הפתח ומניח אחרת במקומה".
מקורות: ספר האשכול מהדורת אלבק עמ' 194. פתחי תשובה סי' רפט ס"ק א. ערוך השלחן שם ס"ד. שכל טוב ס"ק כו-כז, וחובת הדר פי"ד סי"ד ובהערות, וש"נ. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
