אברהם הצטער
"והוא יושב פתח האוהל כחום היום" (בראשית יח,א). הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה, שלא להטריחו באורחים. ולפי שראהו מצטער, שלא היו אורחים באים, הביא מלאכים עליו בדמות אנשים.
(רש"י)
התעוררות תמידית
מידת החסד של אברהם אבינו הייתה בהתעוררות תמידית. כאשר האורחים לא יכלו לבוא אליו, בגלל חום היום, היה אברהם שרוי בצער. כי אצל אנשים טובים בעצם מהותם מידת החסד וההתעוררות לעשיית חסד הן תמידיות.
(ספר המאמרים ת"ש)
עונג בחסד
מי שמתענג בעשיית חסד והשפעתו לזולת היא לא רק כדי להשלים את חסרונו של הזולת, אלא מפני העונג שיש לו-עצמו מזה – מצב של אי-השפעת חסד גורם לו צער. כזה היה אברהם אבינו, ולכן הצטער כאשר לא באו אליו אורחים.
(ספר המאמרים תש"ה)
מצווה עוברת
הגמרא אומרת: "גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה". השכינה מצויה תמיד ובכל מקום, ובכל עת אפשר להקביל את פניה, אבל הכנסת אורחים אינה מצויה תמיד. לפיכך גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה.
(עיטורי תורה)
מידה כנגד מידה
על-ידי מצוות הכנסת אורחים זוכים לקבלת פני שכינה, כי מי שמכניס לביתו אפילו אורחים שאינם מהוגנים ומקבל את כולם בסבר פנים יפות, משיבים לו מידה כנגד מידה, והוא זוכה לקבלת פני שכינה גם אם אינו ראוי לכך.
(ישמח משה)
בממונו, בגופו ובנפשו
על אברהם אבינו נאמר שהיה נדיב בממונו, בגופו ובנפשו. בממונו – את כל אשר לו פינה להכנסת אורחים. בגופו – בעצמו טרח לשרת את האורחים. בנפשו – אברהם אבינו היה חכם גדול, והתענוג של אדם חכם בא לידי ביטוי כשהוא שקוע במושכלות לעצמו. אך אברהם ויתר על התענוג שלו, והקדיש את זמנו לאנשים פשוטים, לספר להם על אחדות הבורא.
(לקוטי דיבורים)
עבד לאורח
"אם-נא מצאתי חן בעיניך אל-נא תעבור מעל עבדך" (בראשית יח,ג). כשבא אורח אל אברהם אבינו, חדל אברהם מלהיות בעלים על ביתו, כי היה מעמיד את כל הבית לרשותו ולשימושו של האורח, ולא היה אלא כעבדו בלבד.
(מעיינה של תורה)
התכללות המידות
"ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית יח,יט). שלמות המידות באה לידי ביטוי כשהן כלולות זו מזו. לכן אברהם, שהיה איש חסד, מצוּוה גם על עשיית "משפט", שעניינו גבורה, כי החסד צריך להיות כלול גם מגבורה, ואילו חסד ללא הגבלה עלול לגרום נזק למקבל החסד.
(ספר המאמרים תש"ג) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
