כאבן יקרה
"צוהר תעשה לתיבה" (בראשית ו,טז). יש אומרים שצוהר הוא חלון ויש אומרים שהוא אבן טובה שהאירה להם (רש"י). על-פי הרמז יש לפרש: תיבה היא מילה. כל מילה ומילה שהאדם מוציא מפיו צריכה להאיר כאבן טובה, ושהאדם ייקר את דבריו כמרגליות.
(נועם אלימלך)
פתח צדדי
"ופתח התיבה בצידה תשים" (בראשית ו,טז). זה פתח צדדי לבעלי-תשובה, שאינם יכולים להיכנס בפתח הראשי, שיוכלו בכל-זאת להיכנס מהצד. זהו שאמרו חז"ל (סנהדרין קג,א): "מלמד שעשה הקב"ה למנשה כמין מחתרת [=מנהרה] ברקיע כדי לקבלו בתשובה".
(בית אהרן)
להיכנס לתיבות התפילה
"בוא אתה וכל ביתך אל התיבה" (בראשית ז,א). 'תיבה' משמעה מילה. האדם צריך להיכנס לכל תיבה מתיבות התורה והתפילה, בכל כוחותיו ובכל איבריו, במסירות-נפש.
(הבעל-שם-טוב)
אותיות מאירות
"צוהר תעשה לתיבה". צריך לראות שאותיות התורה והתפילה יהיו מאירות. יש לבטא אותן מתוך הרגשה פנימית הבאה מתוך התבוננות.
(כתר שם טוב)
גם ב'צהריים'
הגמרא אומרת (סנהדרין קח): "אמר לו הקב"ה לנח, קבע בה אבנים טובות ומרגליות כדי שיהיו מאירות לכם כצהריים". אור התפילה צריך להאיר באדם לא רק בשעת התפילה, אלא גם במשך כל היום כולו. גם ב'צהריים', בעיצומו של יום, כשהוא טרוד ועסוק בענייני משא ומתן – עליו לחוש את אור התפילה.
(ספר המאמרים תרפ"ז)
שהאבן עצמה תאיר
עבודת האדם היא להסיר את ההעלם וההסתר של לבוש הטבע, ואף להפוך את הטבע, עד שהטבע עצמו נעשֶה עניין של אור וגילוי. ה'אבן' עצמה נעשית "אבן טובה המאירה להם".
(לקוטי שיחות)
עצה להינצל מהשיטפון
טרדות החיים ועול פרנסת הבית עלולים לשטוף את האדם. העצה היא 'להיכנס אל התיבה' – לדבוק בתיבות התורה והתפילה. בזכות זה ייוושע האדם בכל הדרוש לו ולבני-ביתו.
(הבעל-שם-טוב)
מה עיקר ומה טפל
הכניסה אל תיבות התורה והתפילה פירושה – ידיעה ברורה ומוחלטת שהעיקר הוא ענייני התורה והתפילה, ואילו כל שאר צורכי האדם, עסק הפרנסה וכדומה, טפלים ומשניים הם.
(לקוטי שיחות) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
