ימות המשיח נתפסים כתקופה אחת, אך למעשה הם נחלקים לשתי תקופות עיקריות: התקופה הראשונה שעליה נאמר 'עולם כמנהגו נוהג', והיא משמשת מבוא לתקופה השנייה, שבה ישתנו סדרי העולם, יתבטלו חוקי הטבע הקיימים, ויקוימו כפשוטן הבטחות הנביאים על "וגר זאב עם כבש" וכדומה. אז תתרחש גם תחיית המתים, שהיא מעיקרי היהדות. הקב"ה בכבודו ובעצמו יתגלה אז במלוא זוהרו, בלי שום הסתרים.
יש מחלוקת בין החכמים מתי תתרחש תקופה שנייה זו, וכמה זמן יחלוף מביאת המשיח ועד הכניסה לתקופה השנייה. כמו-כן אין בידנו פרטים רבים על דמותו של העולם בתקופה זו, שהיא באמת מחוץ למערכת המושגים המוּכרת לנו.
אולם בתקופה ההיא יתקיים במלואו הייעוד הנבואי (ישעיה מ,ה): "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר". הדגש הוא על המילים 'ונגלה', 'וראו'. בזמן הזה אנו 'תופסים' את הקב"ה בדרך של אמונה או הבנה (עד כמה ששכלנו מאפשר), תחושות-לב וכדומה, אך איננו יכולים לראות את האלוקות במוחש. בימות המשיח יתגלה אור-ה' בעולם, עד שגם הבשר הגשמי ("וראו כל בשר") יראה זאת.
מה ברור ומהו חידוש
תורת החסידות (ליקוטי-שיחות כרך ו, עמ' 121 ואילך ובמקורות שם) מסבירה זאת על-פי ההבדל בין 'ראייה' ל'שמיעה'. אדם עשוי לקבל מידע על-ידי ראיית דברים ועל-ידי שמיעה עליהם. הדרך הראשונה מכונה 'ראייה', ואילו הדרך השנייה נקראת 'שמיעה'.
הראייה חודרת עד עומק נשמתו של האדם. דברים שהוא רואה בעיניו מתאמתים אצלו בצורה הברורה ביותר. "במו-עיניי ראיתי זאת", אומר אדם שרצונו להמחיש עד כמה הדבר מוחלט אצלו. לעומת זה, דברים שמתקבלים על-ידי השמיעה אינם מתאמתים כל-כך בנפש האדם. אדם אינו מתרגש כל-כך מדברים שהוא שומע עליהם, כמו מדברים שהוא רואה במו-עיניו.
משום כך הראייה יכולה לתפוס רק דברים גשמיים, ואילו באמצעות השמיעה אנו יכולים לקבל גם דברים רוחניים: הואיל והראייה חודרת עמוק כל-כך אל הנפש, לא היה האדם יכול להישאר במצבו הנוכחי אילו היה רואה בעיניו את המציאות הרוחנית. על-כן, נמנע מאיתנו לראותה, ויש באפשרותנו רק לשמוע ולדעת עליה בשכלנו, בלא ההתאמתות החזקה של הראייה.
האלוקות תהיה גלויה
אך לעתיד-לבוא יתהפכו הדברים. המציאות האלוקית תהיה ברורה ומוחלטת, ממש כשם שכיום ברורה ומוחלטת לנו המציאות הגשמית; ואילו המציאות הגשמית תתהפך לדבר שצריך להוכיחו ולהשתכנע בקיומו.
הדבר היחיד שיהיה ברור ומוחשי בימות המשיח הוא הכוח האלוקי ("ונגלה כבוד ה'"), שאותו נראה כולנו ("וראו כל בשר") כְּמָה שמהווה את המציאות האמיתית של כל הדברים. לעומת זה, המציאות הפיזית תאבד את תוקפה, ונזדקק למחשבה ולהוכחות כדי להשתכנע שהיא אכן קיימת ושאין היא אחיזת-עיניים.
ולאמיתו של דבר "כבר היה לעולמים" מעין זה. מהפך כזה התרחש בעת מתן-תורה, וזו המשמעות הפנימית של תופעה מיוחדת שאירעה אז – "רואים את הנשמע ושומעים את הנראה". כלומר, דברים שמבחינת מציאות העולם הם 'נשמע', התאמתו אז כדבר הנראה; ואילו הדברים הנראים, איבדו את תוקפם והיו כדברים הנשמעים.
אלא שהגילוי הנפלא הזה, שהיה בעת מתן-תורה, היה ארעי וחלף לו לאחר מכן, אך בימות המשיח זה יהיה מצב-הקבע של העולם. יוסר הלוט מעל העולם, ונראה בעיני בשר איך מתגלה כאן אור-ה', עד שגם עינינו הגשמיות רואות אותו. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
