שאלה: מתי וכיצד אומרים את 'תפילת הדרך'?
תשובה: כשיוצאים אל מחוץ לעיר יש לומר את תפילת הדרך. אין לאומרה בנסיעה בדרך קצרה מ'פרסה' (כ-4 ק"מ), אלא אם כן היא בגדר 'מקום סכנה'.
לדעת שולחן-ערוך אדמו"ר הזקן והמשנה ברורה גם אם נוסעים בדרך כזאת בכלי-רכב חייבים לומר את תפילת הדרך (ויש מחמירים לסיים "ברוך שומע תפילה", בלא שם ה', אם משך הנסיעה פחות מ-72 דקות).
אומרים אותה לאחר שיוצאים כ-36 מטרים מחוץ לקו העירוב של היישוב. לכתחילה יש להזדרז לומר את התפילה ב'פרסה' הראשונה של הדרך, ובדיעבד, אם עדיין נותרה 'פרסה' עד סוף הדרך - יאמרנה, ואם לאו - יסיימה בלא שם ה'.
טוב לומר אותה בעמידה, אם אפשר בנקל, כמו באוטובוס או ברכבת, גם כשהם ממשיכים בנסיעה באותה שעה. הנוסע ברכב פרטי טוב יעשה אם יעצור את הרכב בצד הדרך (כשאין סיכון בדבר) ויצא ממנו לאמירת התפילה.
יש המהדרים לברך לפני-כן על מאכל וכדומה (לאכול כשיעור ולברך ברכה אחרונה), מכיוון שתפילת הדרך אינה פותחת ב'ברוך'. אבל מסורת בידנו שאדמו"ר הזקן פסק שאין צורך להדר בזה, וכך נהג הרבי מליובאוויטש.
תפילת הדרך פוטרת את כל הנסיעה המתוכננת עד הבוקר שלמחרת. אם חושבים לחזור לפני-כן, יש להוסיף "ותחזירנו לשלום". כששוהים במלון או בקייטנה, אפילו לעת ארוכה, רצוי לומר את התפילה בכל יום, בלא שם ה' בסיומה (ויש שנהגו לאומרה בשמונה-עשרה בתוך ברכת 'שומע תפילה').
מקורות: שו"ע אדמו"ר הזקן או"ח סי' קי, סעיפים ו-ח (ובסידורו, נדפס שם בעמ' 349 ובמהדורה החדשה בעמ' תרכד). משנ"ב ופסקי תשובות שם. שו"ע הקצר ח"ב פרק פח, וש"נ. ספר השיחות תש"א [לה"ק] עמ' 148. אלבום 'בנאות דשא' עמ' 84 ,47. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
