יהודי שהתקרב לחב"ד בשנת תשי"ח, סימל את המהפך של 'ופרצת', וזכה ליחס חם ולהוראות והדרכות אין-ספור מהרבי, עד שקבע את מקומו בחברון – הוא הצייר המפורסם ר' ברוך נחשון * ברשימה זו מוגש מבחר מההוראות האלה, רבים מהם בפרסום ראשון
מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר
להפיץ חסידות ב-770...!
"נחשון חיפה"; "נחשון לוד"; "נחשון ברוקלין (ארץ-הקודש)"; "נחשון ירות"ו"; "נחשון חברון" – כותרות אלה מופיעות בשורת הנמען במכתבים ששיגר הרבי לרה"ח ר' ברוך נחשון, והן ממחישות את ציוני הדרך ומקומות המגורים שהחליף בחייו.
ב'תורת מנחם' כרך לז (עמ' 159 הערה 293) צוין, כי בין השיחות בהתוועדות י"ב תמוז תשכ"ג הכריז הרבי את "שמו של אחד המסובים, באומרו – בלשון הקודש – שייקח על עצמו שליחות להפיץ חסידות ב-770, ויאמר לחיים על חשבון זה".
מיהו אותו "אחד המסובים"?
זה היה "ברוך בן לאה נחשון", שהגיע באותו קיץ לניו-יורק ושהה עם רעייתו במשך כשנתיים בסמיכות לחצר הרבי.
הקשר הגלוי של ר' ברוך נחשון עם הרבי החל בשנת תשח"י. אז ביקר לראשונה בהתוועדות חסידית בכפר חב"ד, ומשם היתה הדרך קצרה ללוד לישיבת 'תומכי תמימים'. שם למד שנה, ולאחר שירות צבאי בנח"ל חזר לשנה נוספת בישיבה.
באותה תקופה כתב ר' ברוך הרבה אל הרבי וזכה לקבל תשובות רבות.
לחפש את בית המקדש שבכל אחד
נפתח בשאלה שהציג לרבי, על אכזבתו מבני-אדם שתוכם אינו כברם. הרבי התייחס לשאלה זו במכתב מכ' בטבת תשח"י:
אין כאן מקום לאכזבה כלל, כיוון שבטבע – חלק מסויים של מין האדם הם בבחינת עולה ויורד, וכמו שביאר בתניא שזהו הענין דלאום מלאום יאמץ...
כמה שנים לאחר-מכן, בכ"ו תמוז תשכ"ד, שמע ר' ברוך ב'יחידות' – לאחר שאמר לרבי כי הוא מרגיש בדידות גם ב-770, ומבקש להבין את מהות השליחות של 'ופרצת' – משל לכך:
אם אדם בא לבית-המקדש ורואה שיש שם בית כבוד. מוסד זה מוכרח להתקיים שם, ואין לפסול את בית המקדש בגללו. כמו-כן אין לראות אדם בצורה פסולה בגלל הכרחיותו להיכנס במשך היום לבית הכבוד. המבט הנכון הוא לחפש את בית המקדש שבכל אחד. וכשמחפשים זאת – מוצאים.
באחד המכתבים (י"א שבט תשכ"ב) כותב לו הרבי:
סיבת המחשבות המבלבלות דוקא בשעת התפילה ות[למוד] ת[ורה] – מבוארות בתניא פ[רק] כ"ח.
ידידים המבינים בחיים מסודרים
השידוך והחתונה של ר' ברוך לוו בעצות הרבי, על פרטי פרטיהם. הנה מקצת ההוראות במכתבי אותה תקופה:
בה' מנחם אב תשי"ט:
שידוך עם כזו שיחסה לתורה ומצוות אינו כדבעי – מובן שקשור עם הסתבכויות רבות, ושלא תמיד אפשר להעריכן מראש.
ביו"ד תמוז תשכ"ב:
פשוט שאין זה ענין כלל לעורר רוגז (ועל אחת כמה וכ[מה] וכ[מה] – מחלוקת) בדבר הלבוש בעת החופה והחתונה, ושנואה המחלוקת כו' וגדול השלום.
כפי שמתאר הדוחק בנוגע להוצאות החתונה וכיו[צא] ב[זה] – אינה מובנת הסברא ע[ל] ד[בר] ביקור בארצ[ות] הב[רית] וקנדא.
בימי הסליחות ה'תשכ"ב – התייחס הרבי לחתונה, וכתב:
נעם לי לקרות במכתבו ע[ל] ד[בר] ה"שבע ברכות" כו' ויה[י] ר[צון] שת[מיד] כ[ל] הי[מים] יבש[ר] ט[וב] בעניניהם הפרטים והכללים.
בי"ד תשרי תשכ"ח, כאשר משפחת נחשון התגוררה בירושלים ת"ו ור' ברוך דיווח על עניין אישי, שיגר לו הרבי נוסח רגיל אולם הוסיף בכתב-יד-קדשו: "בברכת חג שמח", ואחרי חתימתו כתב:
בנוגע לדירה בעיר העתיקה – תלוי בתנאי הדיור שם (למשפחה הכוללת ילדים קטנים), הריחוק ממקום לימוד הילדים, מקום עבודתו וכו' וכו' – ויברר כ[ל] ז[ה] אצל ידידים בסביבתו (שיש להם חוש בחיים מסודרים בפועל).
התנחלות חברון..
בחורף תשל"ב כתב לו הרבי (בשולי מכתב כללי פרטי מיום ג' בשבת ב' דחנוכה ה'תשל"ב):
נ.ב.
ז[ה] ע[תה] נתקבל המכתב מט"ו טבת.
הסברא לייסד ישיבה כו' – יכולה להביא לגירושם בכלל כו' ולכן מופרכת היא.
הפ"נ שבמכתביו יקראו בעת רצון על הציון הק', וכן הפ"נ דיום ההילולא.
בי"ח טבת תשל"א כותב המזכיר הרב י"ל גרונר לר' ברוך נחשון:
קבלתי מכתבך מכ"ב כסלו וכפי בקשתך שאלתי את כ"ק אדמו"ר שליט"א, וזה אשר הואיל לציין עליו:
הרי התנחל בחברון ומהו השינוי?
הרקע למענה – קשיים רבים, בעיקר חברתיים, שהיו מנת חלקם של בני-הזוג נחשון, והם ביקשו לעזוב את המקום. אולם, כאמור, הרבי הביע את דעתו השוללת זאת.
| 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
