שאלה: כאשר לווים מוצרי מזון מהשכנים, האם צריך להקפיד להחזיר בדיוק אותה כמות?
תשובה: מעיקר הדין, הלווה מחברו דבר מאכל צריך להקפיד שלא להחזיר יותר ממה שקיבל בשעת ההלוואה, הן בכמות המוצר הן באיכותו, כדי שלא יעבור על איסור ריבית, אלא עליו להחזיר בדיוק מה שלקח. אפשר לא להקפיד על כך בשני מקרים:
א) כשאין מקפידים: בדבר שאין בני-אדם מקפידים עליו, כגון פירות וירקות, שאין גודלם אחיד, דיי לכוון שיהיה בערך אותו גודל שנלקח.
ב) כשהריבית אינה ניכרת: למשל, אישה שלוותה כחצי כוס סוכר, תחזיר כחצי כוס סוכר ואינה צריכה לדייק יותר מזה. אבל אם לוותה אריזה שנפתחה, אסור לה להחזיר אריזה סגורה, כי אז הריבית ניכרת. וכמו-כן אם לוותה תבנית ביצים מספר 2, לא תחזיר תבנית מספר 1.
תוספת בשווי: אדם שלווה בקבוק שמן זית או יין, שערכו סכום מסוים, אסור לו להחזיר בקבוק שמן או יין (באותה כמות) שמחירו יקר יותר. אפילו כשהתוספת מזערית אסור, מפני שמוסיף בשוויו.
אם הלווה מסופק כמה לווה, כגון שאינו זוכר אם לווה שניים או שלושה ק"ג סוכר, רשאי להחזיר שלושה ק"ג כדי לצאת מידי ספק.
טרחה יתרה: כאמור, לכתחילה צריך להחזיר כמות ואיכות זהות למה שנתקבל בהלוואה, אבל אם הלווה כבר קנה מוצר יקר יותר, וכדי להחליפו במוצר המקורי יזדקק לטרחה גדולה ולהוצאה כספית, מותר לו להחזיר למלווה את המוצר היקר, כי אינו מתכוון לטובת המלווה, אלא לחסוך לעצמו זמן וכסף. אך ראוי לציין סיבה זו בשעת הפירעון.
מקורות: שו"ע יו"ד סי' קסב ס"א וברמ"א. שו"ע אדמו"ר הזקן הל' ריבית סעיף לג. 'ריבית הלכה למעשה - ברית פנחס', פ"ה. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
